• עמוד הבית
  • אודות
  • סיפורים אישיים
  • בתקשורת
  • יצירת קשר
  • עמוד הבית
  • אודות
  • סיפורים אישיים
  • בתקשורת
  • יצירת קשר
בחזקת שניים
שלב המעבר | שני בתים וילדה אחת
19 בנובמבר 2016 26 תגובות סיון

שלב המעבר | שני בתים וילדה אחת

ההחלטה של גדי ושלי על הורות משותפת היתה לנו טבעית. אבל ככל שמועד הפרידה התקרב, הקושי הלך וגדל. הגענו לשלב שבו היינו צריכים לתרגם את הרעיון הגדול הזה למציאות, וזה בדיוק השלב שבו התחוורו לנו המחירים והקשיים.

דירה להשכיר

בראש ובראשונה, נדרשנו לתת מענה לסוגיית המגורים. גרנו אז כמשפחה בדירה שכורה, וכעת נדרשנו לקבל החלטה מי עוזב ומי נשאר. היה די ברור, שלא משנה כמה נדגיש לעופרי שקיבלנו החלטה משותפת – ברגע שאחד מאיתנו יהיה זה שעוזב את הבית – הוא יצטייר בעיניה אחרת מזה שנשאר. אף אחד מאיתנו לא רצה להיתפס בעיניה כנוטש – לא את המשפחה ככלל ולא אותה בפרט.

בצעד די חריג, כל אחד מאיתנו החליט (עם עצמו) לעזוב את הדירה השכורה שלנו ולשכור דירה לעצמו ולעופרי. נדבך נוסף בהחלטה הזו היה אישי-רגשי: אף אחד מאיתנו לא רצה להישאר בדירה שכולה רוויה בזכרונות המשותפים שלנו כמשפחה. זו היתה תקופה קשה וכואבת גם כך, והיא היתה ודאי כואבת אף יותר אם אחד מאיתנו היה נותר עם עופרי במקום שבו הוא היה מקבל תזכורת יומיומית לחסרונו של האחר. 

%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99-1

לקחנו בחשבון, שלהחלטה ששנינו נעזוב את דירתנו המשותפת יש גם השלכות שיקשו על עופרי. באחת התקופות הכי סוערות וקשות שהיו לה – היא תאלץ להתמודד עם הסתגלות לשני בתים חדשים ולא רק לאחד. אבל כפי שכתבתי בפוסט הקודם – שנינו האמנו שכל עוד תהיה לה תמיכה מאיתנו – שני האנשים הכי חשובים בעולם מבחינתה – היא תסתגל ביתר קלות למציאות של שני בתים, בפרט כשהאופציה האחרת היא להסתגל לרעיון שאחד מאיתנו קם והלך בלעדיה.

ברור לי, שהתרחיש הזה לא מתאים לכל משפחה ולכל מקרה. לעיתים קרובות אחד הצדדים עוזב בעל כרחו, ולעיתים העזיבה מתרחשת הרבה לפני הפרידה עצמה. כמו כן, כשהדירה שגרים בה היא נכס משותף ולא דירה מושכרת – מערכת השיקולים עשויה להיות שונה מאוד. אני ממליצה לכל זוג לשקול את צעדיו בהתאם לנסיבות האישיות שלו ולקבל החלטה בהתאם.

הורים ביחד, חיים בנפרד

גדי ואני פנינו לחפש דירה, כל אחד לעצמו. על מנת לא לטלטל את עופרי אפילו יותר – חיפשנו דירות בסמיכות יחסית גבוהה, כך ששתיהן יהיו קרובות לגן שלה. חשוב לי לציין, שמעבר לכך שהסמיכות לגן היתה נוחה, זה גם איפשר לעופרי להזמין אליה חברים מהגן לשני הבתים שלה. אם אחד מאיתנו היה גר רחוק משם – לא בטוח שהיתה נכונות מצד ההורים האחרים להסיע את ילדיהם למפגש אחר הצהרים עם עופרי ואז להגיע שוב כדי לאסוף אותם.

חיפוש הדירה היה תהליך קשה, בעיקר רגשית. בזמן שסיירתי בין דירות מעופשות ברחבי חיפה, וניסיתי לדמיין את החפצים שלי ושל עופרי בתוכן – כל הפחדים, החששות והמשמעויות של אובדן השליטה התחילו לצוף ולכרסם בי. פתאום חלחלה בי ההבנה שאני עומדת לאבד את האחיזה הטוטאלית בעופרי וביום-יום שלה. מעבר לזה שלא היה לי מושג איזו דירה גדי יבחר עבורם ומה יהיו התנאים בה – גם ברמת השגרה שלה שם יהיו לי המון "חורים שחורים": לא אוכל לדעת מה היא אוכלת, מתי היא הולכת לישון, האם היא מגיעה לגן בזמן; לא ידעתי לומר האם גדי ישמר גם לאחר הפרידה את הקווים המנחים ואת הערכים שחינכנו את עופרי לפיהם, או איך הוא יגיב לקשיים שלה בזמן שהוא מאוד כואב את הקשיים שלו… באופן כללי, התחוור לי שבהורות המשותפת הזו יהיו גם הרבה מאוד חלקים לא משותפים.

%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99-2

כל הספקות וסימני השאלה שעלו אצלי – בכלל לא היו קשורים בגדי עצמו. לא היה לי ספק לגבי היכולת או הכוונות שלו לעשות את הטוב ביותר עבור עופרי. החששות שלי נבעו מהפחד הגדול שהייתי שרויה בו וממצבי הרגשי באופן כללי. על מנת להקל על עצמי, החלטתי שאתמקד בכאן ועכשיו. היה לי ברור שמרגע שגדי ואני נפרדים – אין לי שליטה במה שמתרחש בזמן שעופרי איתו, ושעליי לסמוך עליו, ממש כפי שסמכתי עליו כשחיינו יחד, וממש כפי שהוא סומך עליי. 

ברוכה הבאה הביתה

כחלק מה'כאן ועכשיו' – גדי ואני ניסינו לחשוב על דרכים להקל על עופרי את המעבר לבתים החדשים שלה. הנה כמה מהצעדים שנקטנו:

  1. ארגון החדר והכנתו – כל אחד מאיתנו דאג שבביקורה הראשון של עופרי אצלו – יחכה לה חדר ילדים נעים, מרוהט ומאובזר לפרטי פרטים. מבחינתי, כל שאר החללים בדירה היו בעדיפות משנית, אם כי ברור שמאוד התאמצתי שהדירה כולה תהיה ביתית ומזמינה.
  2. יצירת חיבור מוכר ואהוב – בכל אחת מהדירות היו חפצים של עופרי מהחדר שהיה לה בדירתנו המשותפת. יחד החלטנו בעת האריזה מי ייקח את שולחן היצירה, מי את המשחק הזה ומי את הדובי ההוא. ניסינו לחלק את החפצים בינינו בצורה כזו שיהיה לה בכל חדר את כל מגוון הבובות, הספרים, המשחקים והחפצים האישיים שהיא אוהבת.
  3. מתנת מעבר – בכל חדר חיכתה לעופרי מתנה לכבוד המעבר לחדר חדש. משהו שידענו שהיא מאוד תשמח לקבל, ושיחכה לה בכל פעם שהיא מגיעה הביתה.
  4. הזמנת חברים הביתה – לאחר זמן מה של התאקלמות שלנו ושלה, התחלנו ליזום אירוח חברים מהגן אחר צהריים – כל אחד בדירתו – על מנת שעופרי תרגיש ששתי הדירות מהוות בית לכל דבר, גם כלפי הסביבה.
  5. יצירה משותפת שקשורה במעבר – בשבועות הראשונים שאחרי המעבר, הקפדנו לבלות אחרי הגן בבית, לסדר ולארגן יחד את הדירה, לשחק יחד בחדר החדש וליצור יחד יצירות שקשורות במעבר. אחת היצירות שעופרי ואני ציירנו יחד היתה ציור של שני הבתים – שלי ושל גדי – ושביל שעובר ביניהם, שנועד להדגיש את החיבור שעדין קיים. %d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%aa%d7%a3
  6. שיחות יזומות והבהרת ההתרחשויות – לא כל הילדים מסוגלים להבין את כל מה שקורה סביבם, בפרט בתקופה שיש בה כל כך הרבה שינויים ותהפוכות. ככל שהם פחות מבינים – כך הם חווים יותר מצוקה וחוסר יציבות, וזה מבלבל ומתסכל עבורם. לכן, גדי ואני הקפדנו ליזום שיחות עם עופרי סביב המעבר והפרידה, להסביר לה במילים פשוטות מה קורה ומה עומד לקרות, ולייצר אצלה כמה שיותר ודאות והבנה של מה שנעשה סביבה.
  7. סימנים מוסכמים – אחד הדברים המבלבלים ביותר עבור ילדים שהוריהם מתגרשים הוא שעליהם להתרגל ללוגיסטיקה המורכבת הכרוכה בפירוד. בהורות משותפת יכול להיווצר חוסר ודאות מאוד גדול אצל הילד/ה באשר למי אוסף אותו/ה היום מהגן, איפה הו/יא ישנ/ה היום ומי ייקח אותו/ה לגן מחר. כאמור, חוסר ודאות הופך מהר מאוד לתסכול ולחוסר בטחון, ולכן יש צורך בהפשטת המורכבות הזו לשפה שהילדים יכולים להבין. עופרי היתה אז בת שלוש וחצי, ואנחנו הרגשנו שטבלאות עם ימי השבוע וסימונים של 'אמא' ו'אבא' יהיו מסובכות מדי עבורה. גם היה לנו חשוב, שאם היא תשכח מי אמור לאסוף אותה – תהיה לה דרך לגלות בעצמה. לכן, הדפסנו תמונות קטנות שלי, של גדי ושל כל אחת מסבתות (גם הן אספו אותה מדי פעם), ניילנו אותן וחיברנו כל אחת לשרשרת מחוט עבה. בבוקר כל יום תלינו על תיק הגן את התמונה של מי שאוסף אותה באותו יום, וכך עופרי ידעה בדיוק למי לצפות. 

מה קורה כשאין שותפ/ה לדרך?

ללא ספק, הדרך הטובה והמיטיבה ביותר לעשות את כל הנ"ל היא בשיתוף פעולה בין ההורים. ככלל, הורות משותפת נשענת על ההנחה ששני ההורים מוכנים לעשות מאמץ להתעלות על הקשיים, על המכאובים ועל המחלוקות, ולתקשר ברמה שמאפשרת התנהלות הוגנת ובריאה עבורם ועבור ילדיהם.

%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99-4

יחד עם זאת, חשוב לי לציין ששיתוף פעולה הוא לא תנאי. זוהי תקופה לא קלה ואף קשה מאוד לכל מי שמהווה חלק מהמשפחה שמתפרקת. לא כל החלטה חד-צדדית או חוסר הסכמה של אחד הצדדים – מעידה על אדישות או על חוסר אכפתיות כלפי הצד האחר או כלפי הילדים למעט החלטה שתגרור פגיעה בקשר של הילדים עם הצד האחר. כל צד צריך לקחת אחריות על עצמו, ולעשות כל מה שאפשר לטובת הילדים ולטובת הקלת המעבר והפרידה עליהם – גם אם אין שיתוף פעולה מלא (או שיתוף פעולה כלל) מהצד השני, אבל חשוב ששני ההורים יהיו בקשר רציף עם הילדים, כיוון שהם העוגן האמיתי שלהם.

*****

בפוסט הבא – מסתגלים לחיים החדשים, הפעם בדגש על ביסוס היחסים החדשים בין ההורים.

אני מקווה שהפוסט הזה תרם לכם. אם כן, אשמח מאוד לקרוא מכם כאן בתגובות או בהודעה פרטית. אודה לכם אם תשתפו את הפוסט עם עוד אנשים שעשויים למצוא בו עניין.

תודה ולהתראות בפוסט הבא!

סיון

התמונות בפוסט צולמו על ידי בטיול משפחתי לטוסקנה, איטליה, באוקטובר 2012.

פורסם ב: מעבר לבית החדש
« הקודם
הבא »

26 תגובות

  1. Avatar
    איילת ונציה 20 בנובמבר 2016 בשעה 10:39 הגב

    מדהים! התובנות. התהליך. כל כךלא מובן מאליו!! איך עופרי זכתה בכם!!

    • סיון
      סיון 20 בנובמבר 2016 בשעה 10:41 הגב

      תודה רבה איילת!

  2. Avatar
    יונית 20 בנובמבר 2016 בשעה 10:41 הגב

    אני כל כך מעריכה את הבלוג שלך, הוא כל כך חשוב. הציור של עופרי על הבתים מראה בגרות עצומה ודרך כל כך מכבדת את הילדה. מדהימים. נרשמתי לבלוג סקרנית לקרא את ההמשך

    • סיון
      סיון 20 בנובמבר 2016 בשעה 10:45 הגב

      תודה רבה יונית יקרה,
      כיף שאת קוראת!

  3. Avatar
    אביגייל פרי 20 בנובמבר 2016 בשעה 11:18 הגב

    וואו כל כך מרגש ואוטנטי .
    הכתיבה שלך מלאה רגישות ואופי.
    נשמע שלא פשוט לכם בכלל ובכל זאת עושים הכל בשביל עופרי .
    אתם מדהימים .

    • סיון
      סיון 20 בנובמבר 2016 בשעה 11:22 הגב

      תודה רבה אביגיל, מעריכה מאוד את המילים הטובות.
      היום כבר יותר קל לנו, כי הזמן בהחלט עשה את שלו, אבל בזמנו זה באמת היה לא קל.
      תודה שקראת!

  4. Avatar
    מיקי 20 בנובמבר 2016 בשעה 11:20 הגב

    סיוון, קראתי בשקיקה. כמי שהיתה ושנמצאת במציאות מורכבת (שונה מאוד אמנם), חוויתי תוך כדי הקריאה את הרגשות השונים שאת משתפת בהם.
    הרעיונות היצירתיים ומעוררי ההשראה להכנה ולעיבוד הדברים עם עופרי, ישרתו לדעתי הרבה מאוד אנשים וילדים. נפעמתי באמת.
    תודה!

    • סיון
      סיון 20 בנובמבר 2016 בשעה 11:23 הגב

      תודה רבה לך, מיקי!

  5. Avatar
    תמי סלע 20 בנובמבר 2016 בשעה 11:30 הגב

    גם אנחנו במשפחה שלנו עוברים איזשהו משבר, שלא קשור לזוגיות שלנו, ובעצם לא הסברנו לילדים בשפה פשוטה על השינויים שהולכים להיות ואיך אנחנו נתמודד איתם כמשפחה, אני ממש למדה ממך, במקרה שלך, כמה זה חשוב לפשט להם (וגם לנו) את הדברים, וכשהדברים ברורים הם עושים סדר לכולם, תודה על הפוסט

    • סיון
      סיון 20 בנובמבר 2016 בשעה 11:31 הגב

      ווא תמי, תודה לך על התגובה ועל החיזוק. אני שמחה מאוד לקרוא שהפוסט פגש אותך בעיתוי המתאים.

  6. Avatar
    נגה שנער-שויער 20 בנובמבר 2016 בשעה 11:54 הגב

    פוסטר מעולה (שומר על האיכויות של קודמיו😊). פשוט, קריא, נגיש ובעיקר פרקטי מאוד. מקור למידע והשראה. תמשיכי.

    • סיון
      סיון 20 בנובמבר 2016 בשעה 11:58 הגב

      תודה רבה נגה! כיף לקרוא!

  7. Avatar
    קרן לוי ביטון 20 בנובמבר 2016 בשעה 12:14 הגב

    הפוסט והבלוג שלך כל כך חשובים
    שופכים אור על ההשלכות ועל כל מה שחשוב לקחת בחשבון כשמפרקים בית והולכים על דרך של הורות משותפת.
    התרגשתי לקרוא איך אתם שעוברים תקופה כל כך מטלטלת וקשה מסוגלים לשים את עצמכם רגע בצד ולחשוב קודם כל על עופרי ולהקל עליה. זה כאילו המובן מאליו אבל זה כל כך לא.
    התמונות מקסימות והרושם הכללי הוא אופטימי
    נהניתי לקרוא

    • סיון
      סיון 20 בנובמבר 2016 בשעה 18:06 הגב

      תודה רבה קרן! מעריכה מאוד את המילים החמות שלך. בטוחה שגם גדי 🙂

  8. Avatar
    מיכל 20 בנובמבר 2016 בשעה 13:05 הגב

    פוסט חשוב ומרתק! כתבת בצורה נהדרת. נתת תחושה מרגיעה בתקופה מורכבת ולא פשוטה.

    • סיון
      סיון 20 בנובמבר 2016 בשעה 18:05 הגב

      תודה רבה מיכל!

  9. Avatar
    לי-את דנקר 20 בנובמבר 2016 בשעה 13:45 הגב

    נושא כל כך כאוב מועבר באורגניות מעוררת הערצה.
    אין ספק שעופרי זכתה בכם, שוב ושוב ושוב.
    מתי ההרצאה?

    • סיון
      סיון 20 בנובמבר 2016 בשעה 18:05 הגב

      תודה לי-את אהובה. ההרצאה? כל דבר בעיתו 🙂

  10. Avatar
    טל בר 20 בנובמבר 2016 בשעה 14:13 הגב

    איזה יופי של פוסט. כל כך חשוב, מכבד וחומל. כמי שעברה גירושין עם 2 ילדות קטנות לפני 10 שנים, אני מתחברת מאד למה שכתבת, ומעריכה מאד את החשיבה על כל פרט. כמה טוב שבחרת להראות את זה לאחרים. תמשיכי 🙂

    • סיון
      סיון 20 בנובמבר 2016 בשעה 18:04 הגב

      תודה לך טל יקרה. מאוד נעים לקרוא, תודה על החיזוק!

  11. Avatar
    שרון 20 בנובמבר 2016 בשעה 15:29 הגב

    סיוון יקרה,
    ההתמודדות שלך ושל גדי עם הנושא הכאוב והקשה היא מדהימה, וזה ניכר בצורה כל כך ברורה בבלוג הרהוט, הנעים והפרקטי שלך. אני בהחלט יכולה לראות איך תהפכי למומחית בנושא (קריירה נוספת??) תוך זמן לא רב, וזאת בזכות הראייה הייחודית שלך בנושא, ואיך שאת מעבירה אותה בכתיבה.
    כל הכבוד!

    • סיון
      סיון 20 בנובמבר 2016 בשעה 18:03 הגב

      תודה רבה שרון! כרגע לא מתכננת שום הסבה מקצועית, אבל אעדכן 😉

  12. Avatar
    נתלי תמיר 20 בנובמבר 2016 בשעה 21:07 הגב

    סיוון יקרה, הפוסט והבלוג שלך כל כך מחושבים ומעוררים מחשבה והשראה. רואים כמה את משקיעה בכל פרט ופרט דבר הניכר בחייך האישיים, כמה חשוב לך המשפחתיות והביחד למרות כל המסביב. מרגש לראות איך את מכניסה את מקצועך כמעצבת לעיצוב החיים האישיים והרעיונות היצירתיים לשימור ההורות המשותפת. הכי אהבתי את הקונספט של הוויזואלים, שהם משותפים אבל כל אחד בנפרד.

    • סיון
      סיון 20 בנובמבר 2016 בשעה 22:06 הגב

      תודה רבה נתלי!

  13. Avatar
    רותי 20 בנובמבר 2016 בשעה 23:27 הגב

    כל כל פשוט, כל כלגאוני!!
    תמונה של מי שמגיע לאסוף היום.
    מאמצת בחום.
    תודה!!!

    • סיון
      סיון 26 בנובמבר 2016 בשעה 11:25 הגב

      בשמחה!

השארת תגובה

ביטול

הרשמו לרשימת התפוצה

קטגוריות
  • אירועים משותפים
  • הורות משותפת : כללי
  • הסכם הגירושים
  • התמודדות אישית וזוגית
  • זמני שהות עם הילדים
  • יחסים ותקשורת בין ההורים
  • כללי
  • מזונות ילדים
  • מעבר לבית החדש
  • סיפורים אישיים
פוסטים קודמים
ככה זה כשיש שתיים | ציון יום המשפחה

ככה זה כשיש שתיים | ציון יום המשפחה

רק פעם בשנה | ימי הולדת משותפים

רק פעם בשנה | ימי הולדת משותפים

שלום כיתה א | היערכות לקראת מסגרת חדשה

שלום כיתה א | היערכות לקראת מסגרת חדשה

מחיר הבושה | הגירושים בראי החברה

מחיר הבושה | הגירושים בראי החברה

שני בתים וגעגוע | התמודדות עם הקושי של הילדים

שני בתים וגעגוע | התמודדות עם הקושי של הילדים

הכאב הזה | לראות מעבר לתחושות הקשות

הכאב הזה | לראות מעבר לתחושות הקשות

בין קודש לחו"ל | הסכם הגירושים – חלק ב

בין קודש לחו"ל | הסכם הגירושים – חלק ב

מעבר לכל ספק | הסכם הגירושים – חלק א

מעבר לכל ספק | הסכם הגירושים – חלק א

בין הראוי למצוי | תשלום המזונות

בין הראוי למצוי | תשלום המזונות

כשהאדמה בוערת | הסתגלות לחיים חדשים

כשהאדמה בוערת | הסתגלות לחיים חדשים

רוצים לכתוב לי?
עקבו אחריי גם בפייסבוק:
  • Facebook
בחזקת שניים | כל הזכויות שמורות 2016-2017
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס