בדיוק לפני שנה העליתי כאן את הפוסט הראשון שלי. זה אומר שהבלוג שלי חוגג היום בלוגולדת שנה, וזו הזדמנות מצויינת לכתוב על נושא שכבר מזמן רציתי לכתוב עליו: ימי הולדת משותפים.

"יום הולדת יש רק פעם בשנה" אומר השיר הידוע של דץ ודצה, אבל היום האחד הזה הוא גם אחת הנקודות הכואבות עבור הורים גרושים, ובמיוחד עבור ילדיהם. רוב הילדים להורים גרושים צריכים להסתגל לא רק למציאות של שני בתים, אלא גם למציאות של שני ימי הולדת משפחתיים נפרדים – אחד במעגל המשפחתי של האם ואחד במעגל המשפחתי של האב.

הסיבות מובנות. המציאות שלאחר הפרידה יכולה להיות טעונה וקשה מאוד, וברור למה הורים שזה עתה התגרשו יעדיפו לחגוג בנפרד. במקרים מסויימים זה כנראה אפילו עדיף, כיוון שאם רמת המתיחות בין ההורים עלולה להאפיל על שמחת יום ההולדת – לא כדאי לשים את הילד/ה בלב הקונפליקט – בפרט ביום המיוחד הזה.

אבל, כשהמציאות שלאחר הפרידה נותרת כמצב קבוע בין ההורים – יש בעיניי מקום שנשאל את עצמנו: מה ביכולתנו לעשות כדי לשנות את המציאות הזו עבור הילד/ה שלנו יום אחד בשנה? הרי ברור לכם ולי, שהילדים שלנו והשמחה שלהם – הם סיבה מספיק טובה לשים את כל המטענים והמחלוקות בצד לכמה שעות, ולמרות זאת – הורים רבים מתקשים לעשות זאת. למעשה, אני רואה סביבי שחגיגה בנפרד היא ברירת המחדל גם כשהקושי ורמת הקונפליקט בין ההורים לא גבוהים. 

ככל הנראה, הורים גרושים רבים חוששים מהמורכבות של הסיטואציה הזו ומהתחושות שהיא תעורר בהם, ולכן מעדיפים להימנע ממנה על פני לצלול פנימה לתוכה. זה מאוד טבעי, בפרט במציאות שיכולה להיות קשה ומורכבת דיה. אבל בעיניי, המחיר שילדינו משלמים על הבחירה שלנו להישאר באיזור הנוחות – מצדיק שניקח הרבה אוויר – ונצלול בכל זאת.

במציאות שבה ילדים להורים גרושים נאלצים לחיות בפיצול כמעט תמידי, וחשים את חסרונו של אחד ההורים כמעט בכל חוויה משפחתית או אישית – אין ספק שחגיגת יום הולדת היא מאורע שראוי ורצוי שיהיה אחד, שלם ומאוחד.

האם זה אפשרי? אני מאמינה שכמו כל דבר שקורה בין ההורים לאחר הגירושים, ובפרט בהורות משותפת – זה תלוי במידת הנכונות והרצון שלהם למצוא את הדרך לגרום לזה לקרות. וכדי שהדרך תראה קצת פחות מורכבת וקצת יותר אפשרית – אני מביאה בפוסט הזה כמה המלצות מנסיוני, בתקווה שיביאו אתכם לשם בבטחה, ואולי אפילו בשמחה.