• עמוד הבית
  • אודות
  • סיפורים אישיים
  • בתקשורת
  • יצירת קשר
  • עמוד הבית
  • אודות
  • סיפורים אישיים
  • בתקשורת
  • יצירת קשר
בחזקת שניים
מילות פתיחה
26 באוקטובר 2016 11 תגובות סיון

מילות פתיחה

כשגדי ואני נפרדנו, השבר היה גדול מאוד. כל משפחה שמתפרקת חווה משבר עצום, שלא פוסח על אף אחת מהנפשות המרכיבות אותה, וזה בכלל לא משנה מה הרקע לפרידה או כמה התאמצו ההורים בכדי להקל על הילדים את המשבר. כמו כל זוג שנושא עליו את עול פירוק המשפחה, גם אנחנו חווינו משבר מאוד גדול, אבל גם תחת ערפול החושים שהיינו בו בעין הסערה, היה לנו חשוב מאוד לשמור על שני דברים: על החברות שהיתה בינינו לאורך השנים בהן היינו זוג, ועל טובתה של הבת שלנו, עופרי, שהיתה אז בת 3.5.

שנינו היינו הורים מעורבים מאוד בגידולה של עופרי לפני שנפרדנו, ולכן לשנינו זה היה די ברור שכך היינו רוצים שזה יהיה גם לאחר הפרידה. רצינו להמשיך לגדל את עופרי באופן שמאפשר לשנינו להיות נוכחים מאוד בחייה, חרף השינוי העצום שצפוי לה ולנו.

הורות כדרך משותפת

באותה עת, לפני שנתיים וחצי, הורות משותפת היה מושג שמעט מאוד אנשים הכירו. ברירת המחדל המשפטית במקרה של גירושין – על פי 'חזקת הגיל הרך' – היתה (ועודנה) מתן עדיפות אוטומטית לאם בגידול הילדים, בלי קשר כלל למידת המעורבות של האב בגידולם ובחייהם לפני הגירושין. הצד השני של המטבע הזה, הוא שזה אוטומטית פוטר את האב מהאחריות לגדל את ילדיו במקרה של גירושין, ומותיר לו רק אחריות כלכלית לגביהם.

אני עוד ארחיב בפוסטים הבאים לגבי הפער שבין החוק לבין המציאות בפועל – כפי שאני רואה אותם. בינתיים חשוב לי רק שתבינו, שכזוג שלא היה מעוניין לאמץ את מודל ברירת המחדל לגירושים – היה לנו מעט מאוד במה להיאחז.

post1

למושג "הורות משותפת" התוודענו ממש במקרה. כך זכיתי להכיר את עמותת הורות משותפת=טובת הילד, שמקימיה (גיא ורותי) עושים לטעמי עבודת קודש בקידום מטרות שצריכות היו כבר מזמן להיות המציאות הקיימת בישראל. גדי ואני מצאנו באתר העמותה את כל מבוקשנו ויותר. בזכות המידע שכתבו ואספו גיא ורותי – משפטי, סטטיסטי ויישומי כאחד – הצלחנו לנסח לעצמנו את המתכונת שבה נרצה לגדל את עופרי ביחד, למרות חיינו בנפרד. למעשה, אנחנו בחרנו לקחת את המודל הנפוץ להורות משותפת כמה צעדים קדימה, ויצרנו לעצמנו ולעופרי מציאות די יוצאת דופן בקרב משפחות "גרושות".

המודל של הורות משותפת שם דגש על שימור הקשר של הילד/ה עם שני ההורים בצורה רציפה ומשמעותית גם לאחר הפירוד, ועל יצירת מציאות הוגנת ומיטיבה כלפי כל אחד מן ההורים וכלפי ילדיהם.

לא מדובר בהכרח בשוויוניות בזמני השהות עם הילדים או בנשיאה שוויונית בעלות גידולם. השוויון כאן מתייחס אך ורק לזכויות (ולחובות) של האב ושל האם כלפי ילדיהם מעצם היותם הוריהם, ומעצם כך שההורות הזו – ממש כמו הילדים עצמם – היא לא משהו שמתגרשים ממנו.

מילת המפתח בבסיס ההורות המשותפת כפי שאני תופסת אותה היא הוגנות, ויש כמה וכמה דרכים שצריך לפעול בהן בכדי להשתית הוגנות כזו. על הדרכים שאנחנו בחרנו אני ארחיב בפוסטים הבאים.

צידה לדרך

גדי ואני מגדלים את עופרי בהורות משותפת כבר שנתיים וחצי. מאז שנפרדנו עברנו כברת דרך ארוכה בנפרד. אני כיום כבר נשואה בשנית ואמא לתינוקת מנישואיי החדשים. גם גדי המשיך הלאה בחייו. המציאות שיצרנו לעצמנו כבר אז, כשהכל התפרק, הצמיחה עבור כל אחד מאיתנו הזדמנויות ותנאים שלא בטוח אם היו מתקיימים במידה והיינו בוחרים במודל המסורתי של משמורת בלעדית שלי.

%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%aa%d7%99%d7%97%d7%94-2

מנסיוני ועל פי ראייתי, הורות משותפת היא מודל שתחת התנאים הנכונים יכול להקטין משמעותית את ההשלכות הקשות הנובעות מגירושים, ולמזער את נוכחותן של מלחמות על כסף, רכוש ומשמורת (שפוגעות בעיקר בילדים) בחיים שאחרי הפרידה. יתרה מזאת, זהו מודל שתומך בהמשך קיום למסגרת המשפחתית המקורית בפורמט אחר, שמאפשר דרך חדשה ונפרדת עבור כל אחד מההורים ולצד זה מעטפת חזקה ומחבקת עבור הילדים. 

לשמחתי, בשנתיים האחרונות הורות משותפת נעשתה נפוצה יותר ויותר הן בשיח החברתי והן בשיח המשפטי. ועדיין – רוב החומר שניתן למצוא על הורות משותפת ברשת – נע בין אינפורמציה משפטית לאינפורמציה הסברתית. כשאני בחרתי בדרך הזו, לא מצאתי אפילו בלוג אחד (או פלטפורמה אחרת) של מישהו שאימץ את המודל הזה, חי אותו, ונכון לספר עליו לכאלה ששוקלים לנהוג באותו אופן. רק בקבוצות פייסבוק סגורות (ואין הרבה כאלה) הצלחתי למצוא מענה לשאלות ושותפים להשקפת העולם שלי.

זו הסיבה שהחלטתי לכתוב את הבלוג הזה, ובכך אולי לתרום את חלקי ליצירת מציאות טובה יותר עבור זוגות העומדים בפני גירושים ועבור ילדיהם. כולי תקווה שהסיפור האישי שלנו ישמש כמקור ידע, חיזוק והשראה למי שמעוניין ללכת בדרך דומה.

הבלוג יעסוק בהורות משותפת, בעיקר בהיבטים אישיים: איך זה עובד? למי זה מתאים? מה היתרונות והחסרונות של המודל הזה? איך זה משפיע על הילדים? איך זה מסתדר עם יצירתו של פרק ב'? מה המשמעויות הכלכליות? הכל – דרך נקודת המבט האישית שלי ומנסיוני (בשיתוף והסכמה מלאים של גדי, כמובן).

מכיוון שיש כל כך הרבה נושאים לדון בהם בהקשר של הורות משותפת – החלטתי לכתוב את הפוסטים על פי רצף האירועים והסיטואציות כפי שאני חוויתי אותם. אם יש נושא שעדין לא נידון פה – רוב הסיכויים שאגיע לכתוב עליו ממש בקרוב.

***

אם אתם מרגישים שהבלוג עשוי להועיל לכם – אתם מוזמנים להירשם לרשימת התפוצה בדף הראשי. אם הבלוג יכול להועיל למישהו שאתם מכירים – אל תהססו לשתף אותו. אשמח לקרוא מכם תגובות, הארות ושאלות!

להתראות בפוסט הבא,

סיון

את התמונות בפוסט צילמתי בברלין באוקטובר 2013. בדיעבד, זו היתה הנסיעה הזוגית האחרונה שלי ושל גדי לחו"ל.

פורסם ב: הורות משותפת : כללי
הבא »

11 תגובות

  1. איילת 31 באוקטובר 2016 בשעה 19:52 הגב

    נהדר, הבלוג הזה מבחינתי ממש מעניין ורלוונטי. אמשיך לעקוב..

  2. ענת מישר 8 בנובמבר 2016 בשעה 10:18 הגב

    וואו!
    מעניין, מרגש, ומאוד מסקרן.
    ונראה שיש לי הרבה מאוד מה ללמוד כאן
    כמו כל דבר שאת עושה גםבבלוג הזה הכל אסטתי ונעים לעין מה שתמיד משפר את החוויה 🙂

    • סיון
      סיון 8 בנובמבר 2016 בשעה 10:27 הגב

      תודה רבה ענת! ❤

  3. זיוה 9 בנובמבר 2016 בשעה 7:32 הגב

    סיון, שיהיה בהצלחה. היזמה הזאת שלך מבורכת וחשובה לשיח של כולנו אפילו מעבר לקונטקסט של הנושא.

    • סיון
      סיון 9 בנובמבר 2016 בשעה 7:41 הגב

      תודה רבה זיוה, כולי תקווה שאת צודקת.

  4. קובי 11 בנובמבר 2016 בשעה 7:25 הגב

    כל הכבוד על היוזמה והפתיחות! וכן על השיתוף! המשפט שיותר חשוב לדעת ממי מתחתנים, הוא לדעת ממי מתגרשים! וזה נכון מתמיד.. ואתם שניכם זכיתם!

    • סיון
      סיון 11 בנובמבר 2016 בשעה 8:46 הגב

      תודה רבה קובי, זכינו בהחלט, אבל אני חושבת שהשאיפה צריכה להיות הורות משותפת גם בין זוגות שזכו פחות. מקווה שבבלוג הזה אני אצליח להסביר איך ולמה לעשות את זה.

  5. מירב -תיקונים של התגובה הקודמת 12 בנובמבר 2016 בשעה 8:24 הגב

    בוקר טוב סיון, וגם לקוראים הנוספים שלום.
    לפני הכל, אני מברכת על הקמת המקום הזה,על הקו העיצובי הפשוט נעים, הזמינות לקרוא ולהגיב בעיקר על השיתוף בדרך שמצאתם כשהתגרשתם, דרך ששמה במרכז את טובת הבת שלכם, ואת טובת שניכם.

    עד כה ביקרתי בפלטפורמות של נשים המתגברות על תהליכי גירושין , ופרשתי כי הרגשתי שזה מעין מועדון מריר וסוחף למטה, וזיהיתי שאני לא מזדהה עם הדרך למרות כוח התמיכה המבורך האחת בשנייה. ביקרתי גם באתרים ששמים לעצמם למטרה לסייע בבניית זוגיות חדשה לפרק ב, ולפצח את אותם מנגנונים נוקשים ביכולת להתמסר ולאהוב מחדש, דבר מבורך והכרחי
    בכל אחד מהפורמטים שציינתי ביקרתי גם במציאות אך לא המשכתי בתהליכים כי הרגשתי שזה לא נוגע בלב ליבו של העניין.

    והנה הגעתי אלייך – ותודה לך הדסי ששלחת לי את הקישור אתמול בערב (11.11 יום הרווקים הסיני:)
    במישור האישי –
    הכתיבה שלך נוגעת בי בכל כך הרבה פצעים פתוחים
    ובעיקר בצורך של הסיפור שלי להיות מסופר.
    כי היום…3 שנים אחרי יש לי כל כך הרבה תובנות.
    רבות מהן השתקפו כבר בהחלטתכם המקורית, ואני חווה את כאב הבדיעבד-
    אותו כאב על מציאות של ניתן לשנותה כיוון שאי אפשר לשנות דברים שהתרחשו בעבר.

    השאלות שאני מסתובבת איתן בעולם הן נוקבות וחדות ואינן מופנות בלבד כלפי המערכת המשפטית –
    אלה הן שאלות הנוגעות לחינוך, לבריאות נפשית אישית וחברתית וליכולת לעבור תהליכי הורות בצורה בריאה
    שהופכת זוג למשפחה.
    ותהליכי פרידה בדרך שנותנת לילד זכות לחוות חיים בריאים ומלאים, עם מינימום שריטות ופגיעות בנוגע לעובדה שהוריו הגרשו.
    צברתי תובנות ועדיין יש בי צמא וצורך לספר את הסיפור שלי, הפעם עם הזויות החדשות שאספתי בדרך, עם ההשפעות על בתי. זה לא סיפור עם אשמים ואצבעות מאשימות פנימה והחוצה, זה סיפור שהכאב מבעבע מתוכו, וכמו כל סיפור בו יש כאב יש גם אפשרות להחלמה וצמיחה. ואני בצומת הזו היום פנויה להיפרד מהכאב ולעבור לצמיחה ולריפויי
    מציעה , אם תרצי להוסיף לשונית סיפורים – ולהתייחס אליהם בראי ההורות המשותפת.

    שבת שלום
    יישר כוחך
    מירב

    • סיון
      סיון 12 בנובמבר 2016 בשעה 11:47 הגב

      תודה לך מירב, על הכנות והפתיחות שבהן את כותבת. אני חושבת שזה משמעותי מאוד, בעיקר כי חווית את הצד האחר של מה שאני מתארת ויצאת ממנו עם תובנות.
      אצור קשר בפרטי, אשמח לשמוע את סיפורך.

  6. נעם 13 בנובמבר 2016 בשעה 11:51 הגב

    הפתיחות והרצון לשתף ראויים להערכה עצומה. עד עכשיו הכרתי את המושג הורות משותפת ממקום אחר, כפתרון אותו מוצאים מי שאינם בזוגיות ורוצים לגדל ילד.
    מעניין להסתכל על זה מנקודת המבט של הורות של אחרי גירושים. במיוחד כשיש כל כך הרבה מקרים סביבי בהם זה לא קרוב למציאות בכלל.
    אמן ואמן שהבלוג שלך יעזור לתפיסת ההורות להשתנות. ומרגיש שהוא תומך בהורות בכלל ולא רק בזו של גרושים…

    • סיון
      סיון 13 בנובמבר 2016 בשעה 14:56 הגב

      תודה רבה נעם!
      מצטרפת אליך במשאלת הלב.

השארת תגובה

ביטול

הרשמו לרשימת התפוצה

קטגוריות
  • אירועים משותפים
  • הורות משותפת : כללי
  • הסכם הגירושים
  • התמודדות אישית וזוגית
  • זמני שהות עם הילדים
  • יחסים ותקשורת בין ההורים
  • כללי
  • מזונות ילדים
  • מעבר לבית החדש
  • סיפורים אישיים
פוסטים קודמים
ככה זה כשיש שתיים | ציון יום המשפחה

ככה זה כשיש שתיים | ציון יום המשפחה

רק פעם בשנה | ימי הולדת משותפים

רק פעם בשנה | ימי הולדת משותפים

שלום כיתה א | היערכות לקראת מסגרת חדשה

שלום כיתה א | היערכות לקראת מסגרת חדשה

מחיר הבושה | הגירושים בראי החברה

מחיר הבושה | הגירושים בראי החברה

שני בתים וגעגוע | התמודדות עם הקושי של הילדים

שני בתים וגעגוע | התמודדות עם הקושי של הילדים

הכאב הזה | לראות מעבר לתחושות הקשות

הכאב הזה | לראות מעבר לתחושות הקשות

בין קודש לחו"ל | הסכם הגירושים – חלק ב

בין קודש לחו"ל | הסכם הגירושים – חלק ב

מעבר לכל ספק | הסכם הגירושים – חלק א

מעבר לכל ספק | הסכם הגירושים – חלק א

בין הראוי למצוי | תשלום המזונות

בין הראוי למצוי | תשלום המזונות

כשהאדמה בוערת | הסתגלות לחיים חדשים

כשהאדמה בוערת | הסתגלות לחיים חדשים

רוצים לכתוב לי?
עקבו אחריי גם בפייסבוק:
  • Facebook
בחזקת שניים | כל הזכויות שמורות 2016-2017
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס