כשגדי ואני נפרדנו, השבר היה גדול מאוד. כל משפחה שמתפרקת חווה משבר עצום, שלא פוסח על אף אחת מהנפשות המרכיבות אותה, וזה בכלל לא משנה מה הרקע לפרידה או כמה התאמצו ההורים בכדי להקל על הילדים את המשבר. כמו כל זוג שנושא עליו את עול פירוק המשפחה, גם אנחנו חווינו משבר מאוד גדול, אבל גם תחת ערפול החושים שהיינו בו בעין הסערה, היה לנו חשוב מאוד לשמור על שני דברים: על החברות שהיתה בינינו לאורך השנים בהן היינו זוג, ועל טובתה של הבת שלנו, עופרי, שהיתה אז בת 3.5.

שנינו היינו הורים מעורבים מאוד בגידולה של עופרי לפני שנפרדנו, ולכן לשנינו זה היה די ברור שכך היינו רוצים שזה יהיה גם לאחר הפרידה. רצינו להמשיך לגדל את עופרי באופן שמאפשר לשנינו להיות נוכחים מאוד בחייה, חרף השינוי העצום שצפוי לה ולנו.

הורות כדרך משותפת

באותה עת, לפני שנתיים וחצי, הורות משותפת היה מושג שמעט מאוד אנשים הכירו. ברירת המחדל המשפטית במקרה של גירושין – על פי 'חזקת הגיל הרך' – היתה (ועודנה) מתן עדיפות אוטומטית לאם בגידול הילדים, בלי קשר כלל למידת המעורבות של האב בגידולם ובחייהם לפני הגירושין. הצד השני של המטבע הזה, הוא שזה אוטומטית פוטר את האב מהאחריות לגדל את ילדיו במקרה של גירושין, ומותיר לו רק אחריות כלכלית לגביהם.

אני עוד ארחיב בפוסטים הבאים לגבי הפער שבין החוק לבין המציאות בפועל – כפי שאני רואה אותם. בינתיים חשוב לי רק שתבינו, שכזוג שלא היה מעוניין לאמץ את מודל ברירת המחדל לגירושים – היה לנו מעט מאוד במה להיאחז.

למושג "הורות משותפת" התוודענו ממש במקרה. כך זכיתי להכיר את עמותת הורות משותפת=טובת הילד, שמקימיה (גיא ורותי) עושים לטעמי עבודת קודש בקידום מטרות שצריכות היו כבר מזמן להיות המציאות הקיימת בישראל. גדי ואני מצאנו באתר העמותה את כל מבוקשנו ויותר. בזכות המידע שכתבו ואספו גיא ורותי – משפטי, סטטיסטי ויישומי כאחד – הצלחנו לנסח לעצמנו את המתכונת שבה נרצה לגדל את עופרי ביחד, למרות חיינו בנפרד. למעשה, אנחנו בחרנו לקחת את המודל הנפוץ להורות משותפת כמה צעדים קדימה, ויצרנו לעצמנו ולעופרי מציאות די יוצאת דופן בקרב משפחות "גרושות".

המודל של הורות משותפת שם דגש על שימור הקשר של הילד/ה עם שני ההורים בצורה רציפה ומשמעותית גם לאחר הפירוד, ועל יצירת מציאות הוגנת ומיטיבה כלפי כל אחד מן ההורים וכלפי ילדיהם.

לא מדובר בהכרח בשוויוניות בזמני השהות עם הילדים או בנשיאה שוויונית בעלות גידולם. השוויון כאן מתייחס אך ורק לזכויות (ולחובות) של האב ושל האם כלפי ילדיהם מעצם היותם הוריהם, ומעצם כך שההורות הזו – ממש כמו הילדים עצמם – היא לא משהו שמתגרשים ממנו.

מילת המפתח בבסיס ההורות המשותפת כפי שאני תופסת אותה היא הוגנות, ויש כמה וכמה דרכים שצריך לפעול בהן בכדי להשתית הוגנות כזו. על הדרכים שאנחנו בחרנו אני ארחיב בפוסטים הבאים.

צידה לדרך

גדי ואני מגדלים את עופרי בהורות משותפת כבר שנתיים וחצי. מאז שנפרדנו עברנו כברת דרך ארוכה בנפרד. אני כיום כבר נשואה בשנית ואמא לתינוקת מנישואיי החדשים. גם גדי המשיך הלאה בחייו. המציאות שיצרנו לעצמנו כבר אז, כשהכל התפרק, הצמיחה עבור כל אחד מאיתנו הזדמנויות ותנאים שלא בטוח אם היו מתקיימים במידה והיינו בוחרים במודל המסורתי של משמורת בלעדית שלי.

מנסיוני ועל פי ראייתי, הורות משותפת היא מודל שתחת התנאים הנכונים יכול להקטין משמעותית את ההשלכות הקשות הנובעות מגירושים, ולמזער את נוכחותן של מלחמות על כסף, רכוש ומשמורת (שפוגעות בעיקר בילדים) בחיים שאחרי הפרידה. יתרה מזאת, זהו מודל שתומך בהמשך קיום למסגרת המשפחתית המקורית בפורמט אחר, שמאפשר דרך חדשה ונפרדת עבור כל אחד מההורים ולצד זה מעטפת חזקה ומחבקת עבור הילדים. 

לשמחתי, בשנתיים האחרונות הורות משותפת נעשתה נפוצה יותר ויותר הן בשיח החברתי והן בשיח המשפטי. ועדיין – רוב החומר שניתן למצוא על הורות משותפת ברשת – נע בין אינפורמציה משפטית לאינפורמציה הסברתית. כשאני בחרתי בדרך הזו, לא מצאתי אפילו בלוג אחד (או פלטפורמה אחרת) של מישהו שאימץ את המודל הזה, חי אותו, ונכון לספר עליו לכאלה ששוקלים לנהוג באותו אופן. רק בקבוצות פייסבוק סגורות (ואין הרבה כאלה) הצלחתי למצוא מענה לשאלות ושותפים להשקפת העולם שלי.

זו הסיבה שהחלטתי לכתוב את הבלוג הזה, ובכך אולי לתרום את חלקי ליצירת מציאות טובה יותר עבור זוגות העומדים בפני גירושים ועבור ילדיהם. כולי תקווה שהסיפור האישי שלנו ישמש כמקור ידע, חיזוק והשראה למי שמעוניין ללכת בדרך דומה.

הבלוג יעסוק בהורות משותפת, בעיקר בהיבטים אישיים: איך זה עובד? למי זה מתאים? מה היתרונות והחסרונות של המודל הזה? איך זה משפיע על הילדים? איך זה מסתדר עם יצירתו של פרק ב'? מה המשמעויות הכלכליות? הכל – דרך נקודת המבט האישית שלי ומנסיוני (בשיתוף והסכמה מלאים של גדי, כמובן).

מכיוון שיש כל כך הרבה נושאים לדון בהם בהקשר של הורות משותפת – החלטתי לכתוב את הפוסטים על פי רצף האירועים והסיטואציות כפי שאני חוויתי אותם. אם יש נושא שעדין לא נידון פה – רוב הסיכויים שאגיע לכתוב עליו ממש בקרוב.

***

אם אתם מרגישים שהבלוג עשוי להועיל לכם – אתם מוזמנים להירשם לרשימת התפוצה בדף הראשי. אם הבלוג יכול להועיל למישהו שאתם מכירים – אל תהססו לשתף אותו. אשמח לקרוא מכם תגובות, הארות ושאלות!

להתראות בפוסט הבא,

סיון