משמעות האחריות האישית

החיים הם אוסף של בחירות. בחירה אפשר לשנות שניה אחרי שעשינו אותה, למרות שיש לאנשים תפיסה שברגע שבחרנו בדרך מסויימת – המסלול שלנו נקבע. הפיזיקה הקוונטית מספרת שהחיים שלנו מורכבים מהבחירות שלנו. אנחנו חיים בשדה, והדרך מותווית במבט לאחור ולא במבט קדימה. אם בחרתי להפרד ואני בוחרת במלחמה – אפשר עדין לשנות את הדרך כשרואים שזה מאוד קשה וגובה מחירים. את מתחילה לקחת אחריות על החיים שלך. מותר ואפשר לבחור בכל רגע נתון בחירה חדשה. כדי להצליח לעשות את זה – אנחנו צריכים להיות במרחב של אחריות. אחריות אישית אומרת, שמה שקורה בעולמי הוא מה שקורה בתוכי.

אם מישהי נמצאת במלחמה – היא תפגוש מלחמה. גם אם הצד השני הוא שיוזם – ברגע שהיא תבחר בשלום – המלחמה תפסק כי לא יהיה לה מענה. כל דבר שקורה בחוץ הוא השתקפות של התודעה שלנו. אם יש בתוכנו חיבור של מאבק מנסיון קודם, מהעתקה של דפוס ישן או משהו דומה – זה יתבטא כלפי חוץ. כשהתבנית הפנימית היא תבנית של שלום – שלום יתבטא כלפי חוץ.

גם אם הצד השני לא מתנהל כמו שהיינו רוצים – אנחנו ניקח אחריות אישית על עצמנו. אנחנו לוקחים אחריות אישית על הדרך שלנו, ולא על מה שהצד השני עושה.

הרגשות שמציפים את תהליך הגירושים הם תולדה של מה שכבר רוטט בתוכנו. הם לא בגלל הפרידה. אנחנו מגיבות למה שקורה בחוץ מתוך רישומי התודעה שלנו. ברגע שנהיה בשלום עם עצמנו ונאהב את עצמנו – בני הזוג לשעבר שלנו יאהבו אותנו ויהיו בשלום איתנו. אין מערכה בגירושים שאת לא יכולה לשנות ע"י אחריות אישית וניקוי תודעתי. צריך רק לצאת לדרך. 

נשים שנמצאות בצומת חייבות להבין, שטובת הילדים חשובה, אבל טובתן חשובה לא פחות, וההרמוניה מושגת כשאנחנו לא בתחושת קורבנות.  אנחנו צריכות לשים את עצמנו באותו קו עם הילדים, לא לבחור לטובתם אם זה לרעתנו. הקורבנות הזו היא פאסה. אני יוצאת נגד ההרחקה של אמהות את הילדים מהאב. חלק בלתי נפרד הוא ללמוד לסמוך על הילדים שיידעו לנתב את הקשר שלהם עם שני ההורים. כמובן, שכל עוד בריאות הילד ושלומו נשמרת.

החיים בדרך ההו'אופונופונו מחזקים 3 איכויות: אהבה, חמלה והודיה. זה לא אומר שלא נחווה בחיים כעס או עצבים, או עצב, או ביקורת. הנקודה היא שיהיה לנו כלי ביד להתמודדות, שיעזור לנו להוריד את העוצמות של זה עד לרמת השינוי של זה.

אנשים יכולים לבחור להתחיל לנקות את התודעה כדי להגיע לתוצאה מסויימת ולהגיע בסוף לתוצאות אחרות לגמרי. כלומר, יכול להיות שאנשים יתחילו בניקוי התודעה לטובת חיזוק הזוגיות, ובסוף יבינו שהם צריכים להיפרד. זה לא אמור לדכא את הרגשות אלא לחשוף את מנעד הרגשות המלא ומשם להוביל לשינוי הנדרש.

דפוס מתגלם בכל מרחב בחיים. הוא עשוי לא להתממש בזוגיות אבל כן להתממש בעבודה, או עם חברות, או עם הגננת. ברגע שמתנהלים "על אוטומט"– הוא מקבל ביטוי בכל מרחב בחיים. לכן, אם יש מימוש של חוסר הדדיות – המקום הראשון שעלינו לבחון הוא את חלקנו בזה. זו משמעות האחריות האישית”.