שנת הלימודים החדשה כבר כמעט בפתח, וזו תקופה של מעברים משמעותיים. עופרי עולה השנה לכיתה א', וכשאני חושבת על זה אני מיד חושבת גם על ההכנות שעלינו לעשות לקראת זה. במקרה הזה, אני לא מתכוונת להכנות כמו שיחות מקדימות, רכישת ציוד או סיור בבית הספר, שגם אותם נעשה כמובן. אני מתכוונת להכנות שעלינו לעשות מול המסגרת החינוכית ומול דמויות מפתח בתוכה.

כשגדי ואני נפרדנו עופרי היתה לקראת סיום שנת הלימודים בגן פרטי ולקראת תחילתה של השנה החדשה בגן עיריה. על הדרכים שבהן עזרנו לעופרי להתמודד עם המעבר לשני הבתים החדשים סיפרתי כבר בפוסט הזה, אבל שיחה שקיימתי לאחרונה עם חבר יקר הזכירה לי, שהיתה גם חשיבות רבה (ותמורה רבה) להיערכות שלנו מול הגננת בגן החדש. בדיעבד אני מבינה, שמה שעזר לנו אז יעזור לנו גם השנה עם המעבר לכיתה א', ואם זה עזר לנו ולעופרי – זה עשוי לעזור גם לכם, ולכן אני שמחה להקדיש לזה פוסט לקראת שנת הלימודים הקרובה.

פעמיים כי טוב

ברירת המחדל ברוב מערכות החינוך (גן או בית ספר) בארצנו היא שלכל ילד יש כתובת אחת, ועל פי רוב (למרבה הצער) גם הורה פורמלי אחד ליצירת קשר. במרבית מוסדות המדינה – ההורה הפורמלי לצורך קבלת מענקים/קצבאות/מכתבים/מידע הוא האם. עמותת הורות משותפת = טובת הילד פועלת רבות כדי לשנות את המצב, ובכל זאת, השינוי צריך להתחיל בנו.

אל תצפו שבגן או בבית הספר יבינו שכעת שאתם גרושים – עליהם לעדכן כל אחד מכם בנפרד בכל הודעה לגבי אסיפת הורים, מסיבת חנוכה או הטיול השנתי. חשוב מאוד שבפגישת ההיכרות שלכם עם הגננת/המחנכת תסבירו את הסטטוס המשפחתי שלכם, תעדכנו את הצוות החינוכי בפרטי ההתקשרות של שניכם, ותדרשו שכל הודעה/מידע בדבר הילד/ה יגיעו אל שניכם. זו דרישה לגיטימית מאוד, שמצריכה מצד הצוות החינוכי מעט מאוד מאמץ – בפרט בעידן שבו רובנו מעודכנים בשוטף בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית או במייל תפוצתי.

העדכון של שניכם בו זמנית בכל פורום רלוונטי ימנע מצב שבו אחד ההורים לא מודע לפעילות/משימה שעתידה להתקיים ומצריכה היערכות מיוחדת (למשל, יום שבו יש להגיע בחולצה לבנה או להביא משהו מיוחד מהבית). כשרק אחד ההורים מעודכן – מי שבסופו של דבר נפגע מהמצב הוא כמובן הילד. לכן – המחנכת, המפעילה בצהרון, המורה בחוג וכל דמות אחרת שמהווה קשר בינכם לבין המסגרת החינוכית – צריכה להיות מעודכנת בפרטי שני ההורים ולהבין שעליה לדאוג לעדכן את שניכם.

דברים שרואים מכאן

מעבר למסגרת חדשה הוא מאתגר לכל ילד. מעבר למסגרת חדשה בתקופה של אי-יציבות בתא המשפחתי – הוא מאתגר אף יותר. לא מספיק שאתם תהיו מודעים לקושי ותדעו להכיל אותו. חשוב שגם הגננת/המחנכת ידעו עם איזה "מטען" הילד שלכם מגיע לגן/לכיתה בכל יום, וידעו לקשר את התגובות ואת הקשיים שלו בתוך המסגרת למה שקורה בבית. חשוב, לדעתי, שכל אחד מן ההורים יפגש עם הגננת/מחנכת בנפרד, וישקף לה את המצב מנקודת מבטו על פי המתרחש בביתו. הכוונה היא לא לערב אותה בענייני היחסים בין ההורים או להעביר ביקורת, אלא לשקף את מה שהילד מבטא על מנת שהיא תוכל לעזור לו במידה והוא מביע מצוקה כלשהי, שאולי יש לה קשר לנעשה בבית.

הדמות החינוכית כ"מתווכת"

חשוב שהגננת/המחנכת תהיה רגישה למודל המשפחתי החדש שאליו הילד מסתגל. על אף שאחוז הגירושים בישראל גבוה מאוד – המודל של הורים גרושים עדין לא נחשב סטנדרטי כמו מודל המשפחה השלמה. דווקא בשל כך, כשילדה אומרת "יש לי כזה משחק בבית של אבא שלי" או "היום אני ישנה אצל אמא שלי" – חשוב שזה יתקבל בהבנה ובטבעיות ממש כמו ילדה שאומרת "היום אני הולכת עם אבא ואמא לסבתא". קשה לצפות מילדי הגן/הכיתה שיקבלו או יגיבו לזה בטבעיות, אבל כאן יש תפקיד חשוב לדמות החינוכית – לתווך את האמירות הללו לשאר הילדים בצורה נבונה ורגישה, על מנת לגרום לילדה שהוריה גרושים להרגיש בנוח לספר על הקונסטלציה המשפחתית הייחודית שלה. גם אם מדובר בגננת/מחנכת ותיקה ומנוסה – לא הייתי מהססת להדגיש את הציפיה ממנה להיות רגישה לנושא ולפעול בהתאם.

החבר של אמא, אשתו של אבא

לא רק עצם היותו של הילד בן להורים גרושים חשוב, אלא גם הקונסטלציה המשפחתית החדשה. אם אחד מכם נמצא בפרק ב' – חשוב שהדמות החינוכית המרכזית תכיר את כל בני המשפחה, לרבות בן/בת הזוג החדש/ה וילדיהם. חשוב שתשקפו לה איך אתם מכנים את בני המשפחה בפני הילדים על מנת שלא יווצרו סיטואציות שעשויות להיות מביכות עבור הילד. למשל, אם הילד אינו מכיר את המושג "אח חורג" ואינכם משתמשים בו – רצוי שתסבירו לגננת/מחנכת מה המושג הרצוי מבחינתכם.

"מי אוסף אותי היום?"

על מנת להקל על הילד/ה ועל הגננת/מחנכת – כדאי להעביר להן טבלה מסודרת שבה מצויין מי מכם אוסף את הילד/ה בכל אחד מימות השבוע. כשהילדים קטנים זה חשוב במיוחד כיוון שלא תמיד קל להם לעקוב אחרי חלוקת זמני השהות ביניכם, והם יכולים להיעזר בגננת כדי שתזכיר להם למי לצפות בסוף היום.

רק מילה או שתיים, לא יותר מזה

אל תהיו ראש קטן – אם ידוע לכם שמחר מתוכנן משהו מיוחד בגן/בכיתה ואתם לא בטוחים שההורה האחר מודע לו או שם לב – שלחו לו תזכורת. נכון, עכשיו שאתם כבר לא נשואים זה לא התפקיד שלכם, אבל לפעמים בשטף ההודעות והיום-יום דברים עשויים להתפספס. אם מחר כל הילדים יגיעו לגן עם בגדי-ים כי יש "יום מים" ורק הבת שלכם לא – לא יעניין אותה אם אבא שכח או אם אמא לא שמה לב, תעניין אותה רק התחושה שהיא מפסידה משהו ממש-ממש כיף.