• עמוד הבית
  • אודות
  • סיפורים אישיים
  • בתקשורת
  • יצירת קשר
  • עמוד הבית
  • אודות
  • סיפורים אישיים
  • בתקשורת
  • יצירת קשר
בחזקת שניים
ככה זה כשיש שתיים | ציון יום המשפחה
10 בפברואר 2018 28 תגובות סיון

ככה זה כשיש שתיים | ציון יום המשפחה

יום המשפחה יחגג השבוע ברחבי הארץ, ואם הילדים שלכם נמצאים בגן או בבית הספר – בטח כבר קיבלתם את המייל הזה מהגננת/מהמחנכת, שמבקש תמונה משפחתית שלכם.

עבורנו זה יהיה יום המשפחה הרביעי כמשפחה מפוצלת. מאז שגדי ואני נפרדנו עשינו כל שביכולתנו להדגיש לעופרי את העובדה, שגם אחרי פירוק התא המשפחתי שלנו – אנחנו עדין משפחה, שלושתנו. יחד עם זאת, כפי שתיארתי בפוסטים קודמים, הקפדנו לאורך השנים גם לא ליצור מצג שווא של תא משפחתי שכבר לא קיים. כשעופרי היתה מאוד צעירה – היה מורכב יותר לאזן את שני העקרונות המנחים האלה. כעת שהיא בת 7, היא כבר מבינה היטב מה קרה, מה אפשרי שיקרה, ומה כבר לא יקרה, עם כל הכאב שבזה.

המשפחה הישנה שלנו : שורשים שנעקרו ונשתלו מחדש

ביום המשפחה הראשון לאחר גירושינו – עמדנו בפני דילמה שמוכרת להורים גרושים רבים: איזו תמונה לשלוח לגננת?

תמונות משותפות מימינו שלפני הגירושים נראו לי לא מתאימות, שלא לומר מכאיבות. הן גם שיקפו מצב שאיננו עוד, וזה הרגיש לי מזוייף להיאחז בו, גם אם הוא היה מאוד אותנטי בזמנו. מאידך, גם תמונות של גדי עם עופרי ושלי עם עופרי בנפרד – מהימים שאחרי הגירושים – לא היו אופציה מספיק טובה, או לפחות לא המועדפת. עופרי גם כך חוותה מדי יום את הפיצול הבלתי-נסבל הזה שלנו כמשפחה, ולנו היה חשוב להזכיר לה שלמרות הגירושים – אנחנו עדין משפחה. זה באמת האופן שבו תפסנו את המשפחה שלנו גם לאחר פיצולה לשתיים וחרף היותה לא שלמה, אבל ללא ספק היה קל יותר אם העובדה שיש כיום המון מודלים של משפחות – היתה באה לידי ביטוי גם במסגרות החינוכיות ובאופן שבו מציינים את היום הזה.

בכל אופן, כדי ליצור תמונה משותפת עדכנית ואותנטית – צילמנו סלפי משותף בהזדמנות הראשונה שבה היינו שלושתנו יחד. כשהסתכלתי בתמונה – זה פשוט הרגיש נכון. היו שם שני הורים שכבר לא חולקים את חייהם יחד, אבל עוטפים את ילדתם האהובה בלי קשר לזוגיות שלהם שהתפרקה. היתה שם ילדה, שלמרות חייה המחולקים בין שני בתים – היא חבוקה על ידי שני הוריה ומרגישה בטוחה ומוגנת. זה היה מעצים עבורה ועבורנו כאחד.

גם בשנה שלאחר מכן, כשהגיע המייל מהגננת שמבקש לשלוח תמונה משפחתית – שלחנו תמונה אחת ששלושתנו מופיעים בה.

המשפחה החדשה שלנו : צמיחתם של ענפים חדשים

הכל נעשה יותר מורכב ברגע שהקמתי את פרק ב' שלי. המשפחה של עופרי גדלה והסתעפה. כששקד, הבת המשותפת שלי ושל נדב, נולדה – הרגשתי שלא נכון להתעלם מהענפים החדשים שצמחו בינתיים ולהמשיך להתמקד רק בגזע העץ המשפחתי המקורי שלנו.

ביום המשפחה השלישי לגירושינו שלחנו לגננת שתי תמונות ליום המשפחה, שאותן עופרי בחרה. אחת שלה ושל גדי עם כלבתם המהממת, צ'דר, ושניה שבה הופיעו: נדב ואני, עופרי, ילדיו של נדב ושקד – אחות חדשה לשלושת הילדים. 

המשפחה החדשה שלנו היא כמו עץ שענפיו זזים ברוח. לפעמים הם מתקרבים ומתחככים זה בזה, לפעמים מתפשטים לכיוונים שונים. הקשר שלי ושל גדי הוא משהו שאני מרגישה מחוייבת לטפח ולשמר. זה כך מהיום שבו נפרדנו, וזה נשאר כך גם לאחר שכבר הייתי בזוגיות שניה, עם משפחה מורכבת חדשה משלי. זה לעולם לא היה מספיק בפני עצמו, ולכן אני מאוד שמחה שזה זוכה להדדיות גם מצידו של גדי.

חשוב לומר שלא תמיד הכל בינינו מתנהל על מי מנוחות. מעת לעת יש בינינו מחלוקות או מתיחויות, שנובעות מדיעות ומצורות חיים שונות – כפי שארחיב בפוסט הבא – אבל הנכונות והרצון לשמור על קשר איכותי ועל תקשורת טובה – משותפים לשנינו. הגישה הזו מאפשרת לענפי העץ המשפחתי של עופרי לצמוח זה לצד זה, לפרוח ולהניב פירות.

יום המשפחה הרביעי: שתי משפחות, תמונה אחת

השנה, לקראת יום המשפחה, כששאלתי את עופרי אילו תמונות היא תרצה לשלוח למורה שלה – היא ביקשה שנצטלם כולנו לתמונה אחת משותפת עם גדי, נדב וכל ילדינו. למרבה השמחה, כולם קיבלו את הרעיון הזה באהבה. כולנו התכנסנו אצלנו בבית, ובעזרת חצובה צילמנו תמונה משפחתית מורחבת. אפילו צ'דר, הכלבה המהממת, הצטרפה לתמונה.

זוהי השנה הראשונה, ומי יתן שלא האחרונה, שאנו שולחים למורה תמונה אחת של שתי משפחות, שהן בעצם משפחה מורחבת אחת. נכון להיום, יש בה שני אבות, אמא אחת (אשמח מאוד כשנהיה שתיים), ארבעה ילדים מחוייכים וכלבה.

אם טרם שלחתם תמונה לגננת/למורה – אני מזמינה אתכם לאמץ את הרעיון של צילום תמונה משותפת. אם המצב המשפחתי שלכם רגיש וטעון מדי לתמונה משותפת – ודאו שהגננת/המורה מקבלת תמונות של הילד/ה שלכם עם כל אחד מההורים. אל תניחו שההורה האחר שלח לה, כי אולי הוא פספס, ואז הילד/ה שלכם ת/ישאר עם ייצוג מאוד חלקי של המשפחה שלו/ה.

מאחלת לכם יום משפחה שמח ומלא באהבה – בכל קונסטלציה משפחתית שבה אתם חוגגים אותו!

אני מקווה שהפוסט הזה תרם לכם. אם מצאתם בו תועלת עבורכם או שהוא עשוי להועיל למישהו שאתם מכירים – אשמח מאוד אם תשתפו אותו/ה. אתם מוזמנים להירשם לתפוצת הבלוג ולקבל את הפוסטים הבאים היישר לתיבת המייל שלכם:

את התמונות בפוסט צילמתי בשביל סובב טבעון, פברואר 2018.

פורסם ב: אירועים משותפים, הורות משותפת : כללי
« הקודם

28 תגובות

  1. Avatar
    חן ברקוביץ נוי 11 בפברואר 2018 בשעה 10:50 הגב

    תענוג לקרוא אותך 💓

    • סיון
      סיון 11 בפברואר 2018 בשעה 11:25 הגב

      תודה רבה חן!

  2. Avatar
    תמרי סלונים ליבס 11 בפברואר 2018 בשעה 15:13 הגב

    סיוון איזה נושא… רק אתמול כתבתי למורה של הבת שלי בכיתה ב' שהמיילים שהיא מבקשת את התמונות ליום המשפחה (עדיין) משאירים אותי במקום שאיך להגיד? … לא סגור.
    אני עוד לא במקום להצטלם כולנו (וזה רעיון מקסים ברגע שזה מתאפשר אם וכאשר) אני עדיין לא בפרק ב' (רוצה מאוד) כך שגם האופצייה הזו לא רלבנטית.
    כל פעם מחדש זה מטריד אותי המקום הזה של התמונות.
    לכאורה כל כך פעוט וכל כך גדול…
    כתבתי למורה שאני אובדת עצות ושיש משפחות שזה לא מובן מאליו כל הבקשות האלה של תמונה עם אבא ואמא ותמונה של כולם…
    היא ענתה לי שאני לחלוטין צודקת והשאירה בפניי את הברירה לשלוח כל תמונה שנראה לי שתעשה טוב לבת שלי. משערת שזה כמו שכתבת תמונה עם אבא ותמונה עם אמא…
    פוסט חשוב מאוד!! תודה….

    • סיון
      סיון 12 בפברואר 2018 בשעה 5:57 הגב

      אני כל כך מבינה את התחושה שלך, תמרי.
      לפעמים זה נראה לי כל כך פשוט שיהיה אחרת. מה היה קורה, אם למשל, היו מבקשים תמונה של כל אחד מבני המשפחה ולא תמונה משותפת, והילד היה מרכיב קולאז' כרצונו? כזה שמשקף את מה שנוח וטוב לו באותה עת?
      מה היה קורה אם במקום תמונות היו עושים יצירה מצויירת?
      יש כל כך הרבה דרכים פשוטות להימנע מהסיטואציות הלא-נוחות האלה. מה שחסר זו בעיקר מודעות ורצון לשנות.
      הגיע הזמן שתתחילי להעביר בבתי הספר סדנאות לוחות השראה משפחתיים 🙂

  3. Avatar
    ליאת רסיין 11 בפברואר 2018 בשעה 15:32 הגב

    כמה רגישות, אהבה וגדלות נפש יש בסיפור שלכם. אני בטוחה שמה שאת עושה עוזר להרבה משפחות.

    • סיון
      סיון 12 בפברואר 2018 בשעה 5:59 הגב

      תודה רבה, ליאתי, זו אכן התקווה העיקרית שלי. ועדין – אני מרגישה שאני לא מצליחה להגיע אפילו לעשירית מאלה שהייתי רוצה להגיע אליהם.

  4. Avatar
    עופרי זוטא 11 בפברואר 2018 בשעה 16:30 הגב

    כמה יפה שזרת את ט"ו בשבט ליום המשפחה. חיבור של שורשים, וענפים וצמחיה וגדילה. גם אמיתי וגם מנטלית. וכמה חשוב שהעלת נושא חשוב כמו זה. מהצד, או למי שלא התגרש/פרוד, או אולי משפחות בהורות משותפת וכו' זה נראה כמו "רק תמונה". את כותבת נהדר <3

    • סיון
      סיון 12 בפברואר 2018 בשעה 6:00 הגב

      תודה רבה עופריקי. נדמה לי שבעצמי הבנתי פתאום לראשונה את הקשר בין ט"ו בשבט ליום המשפחה באמצעות התמונות האלה.

  5. Avatar
    מיכל אגם אליסון 11 בפברואר 2018 בשעה 16:36 הגב

    פוסט מאוד חשוב ובתור אחת שגדלה למשפחה שההורים התגרשו כשהייתי פחות משנתיים אני שמחה לראות את התהליך שלכם, גם אימי בחרה בו עם אבי ובסהכ היחסים היו טובים, כמובן יש מורכבות, אבי נישא בשנית ואף בשלישית (: משפחה מאוד מורכבת.
    חייבת לציין שיש מורכבויות נוספות ביום המשפחה והיום סוגים שונים של יחסים ומשפחות ומאוד חשוב לבוא עם ראש פתוח, כל הכבוד לכם

    • סיון
      סיון 12 בפברואר 2018 בשעה 6:01 הגב

      תודה מיכל!
      אכן יש היום כל כך הרבה סוגים של משפחות, ודווקא בגלל זה אני פשוט לא מצליחה להבין איך זה שבישראל של 2018 המערכת עדין כל כך מקובעת….

  6. Avatar
    תמרי סלונים ליבס 11 בפברואר 2018 בשעה 19:15 הגב

    ומוסיפה (נשמט בטעות) שהתמונות בפוסט הזה נפלאות ויפות והחיבור לטו בשבט ולעצים ושורשים ולמשפחה כל כך יפה…

    • סיון
      סיון 12 בפברואר 2018 בשעה 6:02 הגב

      תודה אהובה!

  7. Avatar
    טלי סלונים 11 בפברואר 2018 בשעה 21:12 הגב

    פוסט חשוב ומעניין. לשמחתי מהילדות לא ביקשו תמונה ליום המשפחה בבית הספר אז לא נדרשתי להתמודדות הזו בינתיים. הרעיון של לשאול אותן ולנסות גם להצטלם יחד נשמע לי מבורך. תודה!

    • סיון
      סיון 12 בפברואר 2018 בשעה 6:03 הגב

      תודה לך, טלי!

  8. Avatar
    נועה 11 בפברואר 2018 בשעה 21:36 הגב

    נורא התעצבתי בתחילת הפוסט, זו סיטואציה שלא חושבים עליה. אני שמחה שמצאתם את הפיתרון הנכון והטוב. כל הכבוד על המשפחה הגדולה והאוהבת שלכם.

    • סיון
      סיון 12 בפברואר 2018 בשעה 6:03 הגב

      תודה רבה נועה!

  9. Avatar
    ויקי 11 בפברואר 2018 בשעה 23:32 הגב

    פוסט שכתוב בצורה עדינה ונוגעת ללב. נראה לי שכל ההורים הגרושים צריכים לקרוא את הפוסט הזה.

    • סיון
      סיון 12 בפברואר 2018 בשעה 6:04 הגב

      תודה ויקי!

  10. Avatar
    ענת מישר 13 בפברואר 2018 בשעה 8:56 הגב

    סיון אהובה, את באופן כללי והבלוג החשווווב כל כך שלך ממשיכים להרטיט אותי. מרגשת, עמוקה, נשמה נדירה. מאחלת לילדי שהתבטנה שלך תחלחל במהירות האפשרית.
    שליחות כבר אמרתי?

    • סיון
      סיון 13 בפברואר 2018 בשעה 10:00 הגב

      תודה רבה, ענת אהובה!

  11. Avatar
    איילת ונציה מישר 13 בפברואר 2018 בשעה 22:19 הגב

    כרגיל הפוסטים שלך כל כך חשובים. פשוט זהב טהור. וכל פעם מחדש הפתרונות שאתם מוצאים יחד מעוררים השראה!

    • סיון
      סיון 14 בפברואר 2018 בשעה 6:33 הגב

      תודה רבה, איילת אהובה!

  12. Avatar
    מיכל 14 בפברואר 2018 בשעה 11:19 הגב

    הפוסטים שלך תמיד נותנים נקודת מבט מאוזנת למצב הרגיש הזה. אוהבת במיוחד את ההתייחסות לכל שנה. ולהבנה שגירושים אינם קטיעה אלא תהליך צמיחה של משפחה בעלת ענפים רבים. אהבתי במיוחד (-:

    • סיון
      סיון 31 במרץ 2018 בשעה 20:03 הגב

      תודה רבה מיכלי!

  13. Avatar
    מיה שגיב סלומון 14 בפברואר 2018 בשעה 13:15 הגב

    איזה פוסט מרגש וחשוב! זו באמת כזו נקודה רגישה, ונשמע שפתרתם אותה כל כך יפה, נכון ומדויק, לטובת כולם, שאפו

    • סיון
      סיון 31 במרץ 2018 בשעה 20:03 הגב

      תודה רבה מיה!

  14. Avatar
    אורית 21 בפברואר 2018 בשעה 19:43 הגב

    פוסט מקסים ואופטימי. אצלנו זה לא יכול להתקיים: תמונה משותפת של האקס, של הבנות ושלי ביחד… אולי עוד בעתיד.
    הנקודה היחידה שצרמה לי קצת, ואולי זה רק בעיניי הרגישות, זה שהשנה צילמתם תמונה משותפת של שני אבות ואמא אחת, ואולי בעתיד תהיינה גם שתי אמהות.
    זה צורם לי, כי בעיניי, בנזוגך החדש לא האב של ילדתך הבכורה, ובת זוגו העתידית של האב, לא תהיה אמא של הבת שלכם.
    ברור לי שלא התכוונת לכך כפשוטו, עדיין צרם לי…
    חג משפחה שמח לכולנו! משפחה זה הכי חשוב 🙂

    • סיון
      סיון 31 במרץ 2018 בשעה 20:06 הגב

      הי אורית,
      מקווה שהבנתי אותך נכון. אם כן, אז חשוב לי לומר שכאשר תהיה לבן זוגי לשעבר בת זוג שהיא חלק בלתי נפרד מחייה של הבת שלי – היא כמובן תהיה גם חלק בלתי נפרד מהתמונה. אשמח מאוד כשזה יקרה 🙂
      תודה על התגובה!
      סיון

השארת תגובה

ביטול

הרשמו לרשימת התפוצה

קטגוריות
  • אירועים משותפים
  • הורות משותפת : כללי
  • הסכם הגירושים
  • התמודדות אישית וזוגית
  • זמני שהות עם הילדים
  • יחסים ותקשורת בין ההורים
  • כללי
  • מזונות ילדים
  • מעבר לבית החדש
  • סיפורים אישיים
פוסטים קודמים
ככה זה כשיש שתיים | ציון יום המשפחה

ככה זה כשיש שתיים | ציון יום המשפחה

רק פעם בשנה | ימי הולדת משותפים

רק פעם בשנה | ימי הולדת משותפים

שלום כיתה א | היערכות לקראת מסגרת חדשה

שלום כיתה א | היערכות לקראת מסגרת חדשה

מחיר הבושה | הגירושים בראי החברה

מחיר הבושה | הגירושים בראי החברה

שני בתים וגעגוע | התמודדות עם הקושי של הילדים

שני בתים וגעגוע | התמודדות עם הקושי של הילדים

הכאב הזה | לראות מעבר לתחושות הקשות

הכאב הזה | לראות מעבר לתחושות הקשות

בין קודש לחו"ל | הסכם הגירושים – חלק ב

בין קודש לחו"ל | הסכם הגירושים – חלק ב

מעבר לכל ספק | הסכם הגירושים – חלק א

מעבר לכל ספק | הסכם הגירושים – חלק א

בין הראוי למצוי | תשלום המזונות

בין הראוי למצוי | תשלום המזונות

כשהאדמה בוערת | הסתגלות לחיים חדשים

כשהאדמה בוערת | הסתגלות לחיים חדשים

רוצים לכתוב לי?
עקבו אחריי גם בפייסבוק:
  • Facebook
בחזקת שניים | כל הזכויות שמורות 2016-2017
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס