מספר שבועות לאחר שגדי ואני עברנו לבתים נפרדים – התפנינו לנסח את הסכם הגירושים שלנו. נעזרנו בהסכם המצויין (והחינמי!) שמצאנו באתר של עמותת הורות משותפת=טובת הילד והוספנו סעיפים משלנו על פי ההסכמות שהגענו אליהן.

ההחלטות לגבי חלוקת הימים, החגים, החופשות ואפילו הסמכויות – היתה די פשוטה, אבל מכל מה ששמעתי על גירושים מנסיונם של אחרים – הבנתי שהנושא הרגיש ביותר, שנצטרך לטפל בו כמו בפצצה פעילה, יהיה המזונות.

כבר בשלב הזה החלטתי עם עצמי החלטה: במקום לפוצץ את הפצצה הזו פיצוץ מבוקר – אני חותכת את החוט שינטרל אותה.

מזונות – גרסת המציאות

ממש כפי שבנוגע לחלוקת זמני השהות בחרתי ללכת עם ה'אני מאמינה' שלי ולא עם ברירת המחדל המקובלת – כך גם לגבי המזונות – בחרתי לשאול את עצמי מה יהיה נכון עבור עופרי ועבור הקשר שלי עם גדי, ולא מה אני יכולה להשיג. למעשה, אפילו לא טרחתי לבדוק מה לשון החוק או מה סכומי המזונות הנהוגים. זה בכלל לא עניין אותי.

ביני לביני הבנתי, שמכל ההיבטים שקשורים בגירושים – לכסף יש את הפוטנציאל הגדול ביותר לחרב את הדינמיקה ההדדית והבריאה שגדי ואני ניסינו לייצר לטובת עופרי, ולכן דרך הפעולה הנכונה מבחינתי היתה להפוך את הכסף לנון-אישיו. חלוקת זמני השהות שלנו היתה חצי-חצי, ולכן ההגיון שלי אמר שגם ההוצאות על גידולה של עופרי צריכות להתחלק בינינו באותו אופן.

נשמע סביר וראוי, אפילו מתבקש, נכון? ובכן… תלוי את מי שואלים. לימים, כשכן התעניינתי מה החוק אומר לגבי נושא המזונות, נדהמתי לגלות מציאות הזויה ומאוד לא הוגנת. הנה אינפורמציה שערכתי מתוך האתר של עמותת הורות משותפת=טובת הילד:

טובת הילד בראי המזונות

אם אתם מכירים אבות גרושים שאצלם המצב ממש לא דומה – הרי שהם חריגים. אמנם נושבת היום רוח שוויונית והוגנת יותר בבתי המשפט, ובמקרים מסויימים אבות גרושים במשמורת משותפת זוכים להקלות (בשום מצב לא לפטור מלא) בסכומי המזונות, אבל זו עדין לא מגמה אופיינית ובוודאי לא גורפת. כל פסק דין שונה מאחר, ותלוי בחסדיו של השופט האמון על התיק ועל מידת פתיחותו לרעיונות ולהחלטות שאינם בגבולות הקונצנזוס. 

בעת גירושינו, גדי ואני השתכרנו סכום דומה בכל חודש, וכאמור – זמני השהות שלנו עם עופרי היו שווים. אם הייתי בוחרת במה שאני יכולה להשיג על פני מה שראוי שיקרה – הייתי יוצרת מציאות שבה עופרי שוהה אצל גדי מחצית מהזמן, אבל הוא משלם לי כאילו היא שוהה אצלי את מלוא הזמן, וזאת בנוסף על מה שהוא משלם עבורה כשהיא איתו. מעבר לעיוות שזה היה מכניס ליחסי הכוחות הכלכליים בינינו – זה בוודאי גם היה מחסל כל סיכוי לקשר טוב בינינו, והראשונה שהיתה נפגעת מכך היא כמובן עופרי.

חשוב לזכור, שכאשר הורה (אב או אם) נתון במצוקה כלכלית ונאלץ להצטמצם ולרדת ברמת החיים שלו – הראשונים שיושפעו מכך יהיו הילדים. אם בעקבות מצבו הכלכלי אחד ההורים נאלץ לשכור דירה קטנה מאוד או מרוחקת ממרכז חייהם של ילדיו; או אם הוא צריך לחשוב פעמיים על כל פעילות משותפת עם הילדים בגלל עלותה – הילדים נפגעים לא פחות ממנו. כל הורה שטובת ילדיו חשובה לו – צריך לזכור שיש לו יכולת להשפיע על האופן שבו הילדים שלו חווים את ההורה האחר ואת זמנם עימו.

ניהול חשבון משותף לטובת כלכלת הילדים

תחת ההחלטה לנטרל את הפצצה – הצעתי לגדי שאת החשבון המשותף שניהלנו כזוג – נסב לטובת גידולה של עופרי. מאז ועד היום, שנינו מפקידים לחשבון הזה סכום זהה בכל חודש. ממנו אנחנו מממנים את כל ההוצאות המשותפות שלנו על עופרי, לרבות: חינוך, חוגים, הוצאות רפואיות, ארועים, ביגוד והנעלה וכד'. זה מותיר כל אחד מאיתנו עם תשלום נוסף רק עבור הזמן שגדי/אני מבלים איתה בנפרד ועבור חדרה כחלק משכר הדירה.

באופן הזה, אף אחד מאיתנו לא צריך לשאת בנטל של החלטות שהוא אינו שותף להן. למשל, אם אני עוברת לדירה בשכירות גבוהה – זו החלטה שלי, ואני אממן אותה. ואם גדי מחליט שעופרי תאכל כל יום ארוחת ערב במסעדה – זו החלטה שלו והוא יממן אותה.

עניין נוסף שנפתר בדרך הזו הוא השקיפות לגבי ההוצאות. אבות רבים שמשלמים מזונות לאם ילדיהם מרגישים שכספם אינו מנוצל כראוי או שלא כולו מנוצל לטובת הילדים. לאב אין שליטה או ידיעה ברורה איך ולטובת מה עשתה האם שימוש בכספו. זו תחושה קשה מאוד, שיוצרת טינה וכעס, שכן באותו זמן לעיתים קרובות האב נאלץ לרדת ברמת החיים שלו משמעותית בכדי לעמוד בתשלום המזונות. כשמנהלים חשבון משותף – משלמים רק בשיקים או בכרטיס אשראי, וכך ניתן לעקוב אחרי ההוצאות בקלות.

חשוב לי לציין, שניהול חשבון משותף אינו פוטר את ההורים מהסכמה מראש על רכישה כזו או אחרת. עדין ייתכן שאחד מאיתנו יחשוב שממש הגיע הזמן לקנות לעופרי נעליים חדשות, ואילו האחר יחשוב שעדיף לחכות שתתחלף העונה. במקרים של מחלוקת יש להגיע להסכמה מה לרכוש ומתי, ולעיתים גם להסכים באיזה סכום. יחד עם זאת, חשוב להבין שבחירה בניהול חשבון משותף מחייבת פשרנות משני הצדדים לטובת הגעה להסכמות וקידום טובת הילדים.

מה עושים כשהיחסים בין ההורים לא מאפשרים התנהלות כלכלית משותפת?

כסף הוא אישיו בין בני זוג לא רק בגירושים, אלא גם בנישואים. כל אחד מגיע עם ההתנהלות הכלכלית האופיינית לו, עם השקפת העולם שלו ובעיקר – עם הרבה פרדיגמות (לא בהכרח מבוססות) לגבי מה נכון ומה לא נכון, מה נחשב השקעה ומה נחשב בזבוז.

ככל שההתנהלות הכלכלית של בני זוג שונה יותר – כך קשה יותר לגשר על הפערים, ולכן חשוב לבחור בדרך שיש לה סיכוי להצליח בהתבסס על תקופת הנישואים. ל"התאמה" הכלכלית יש להוסיף את המטענים הרגשיים ואת טיב היחסים והתקשורת בין ההורים לאחר הגירושים, ועל פיהם לקבל החלטה אם ניהול חשבון משותף וקבלת החלטות משותפת בכל עניין היא אכן האופציה המתאימה ביותר.

ובכל זאת, גם כשהיחסים בין ההורים לא טובים או שהתקשורת ביניהם טעונה מכדי לאפשר ניהול חשבון משותף – יש דרך הוגנת וראויה להתנהלות בעניין המזונות.

אחריות הורית משותפת

בשנת 2006 התכנסה ועדת שיפמן שמטרתה היתה לבחון מחדש את נושא מזונות הילדים ואת קביעת שיעורם, כמו גם את אופן גבייתם, וזאת על מנת להבטיח שגם האב וגם האם נושאים באחריות ההורית לקיים את ילדיהם ולדאוג להם.

שלא כמו במצב הקיים, שבו האחריות מוטלת על האב ואינה מתחשבת במצבו הכלכלי או בזמני השהות שלו עם ילדיו – ועדת שיפמן קבעה כי האחריות לכלכלת הילדים צריכה לחול על שני ההורים בהתאם לכושר השתכרותם ולחלק היחסי שבו הילדים שוהים אצל כל אחד מהם.

ועדת שיפמן קבעה כי יש צורך בנוסחה פשוטה לחישוב המזונות תחת הקווים המנחים הללו. הנוסחה תאפשר קביעה הוגנת וריאלית של גובה סכום המזונות ושל המוטב מבין שני ההורים שזכאי להם. בנוסף, היא תאפשר עדכון פשוט ומיידי של הסכום במידה וחל שינוי נסיבות כמו ירידה בשכר או שינוי בחלוקת זמני השהות. מכאן עולה, שכאשר ההורים מרוויחים שכר דומה וחלוקת זמני השהות ביניהם היא חצי-חצי, אין סיבה לתשלום מזונות כלל מהורה אחד לאחר, וכל הורה מכלכל את ילדיו בזמן שהם שוהים עימו.

ההחלטה נמצאת בידיים שלכם!

למרבה הצער, מסקנות ועדת שיפמן טרם יושמו, והחוק הנהוג כיום בעניין המזונות ממשיך להוות סיבה עיקרית לכך שהורים גרושים מתכתשים ונלחמים זה בזה, לרוב על גבם של הילדים. אבל בסופו של דבר, ההחלטה נמצאת בידיים שלכם! אם טובת ילדיכם חשובה לכם – אל תהיו צודקים. תהיו הוגנים! 

גם הורים שהגירושים הותירו אותם עם מטענים ומחלוקות קשים – יכולים (ובעיניי אף מחוייבים) לעשות מאמץ בכדי להיות הוגנים זה עם זה לטובת ילדיהם. אלה הטיפים שלי לביסוס קשר כלכלי בין ההורים באופן שדואג לרווחת הילדים מחד ולרווחת שני ההורים מאידך:

1. בחירת אפיק להתנהלות כלכלית – נסו לבחון את האופציה לנהל חשבון משותף לטובת כלכלת הילדים. אם התקשורת והיחסים ביניכם מאפשרים זאת – זה כדאי, ואפשר להתחיל היום גם אם עברו שנים מאז שהתגרשתם. אם חשבון משותף אינו אופציה – כדאי לפחות לשקול להעביר את המזונות לחשבון שיש לשני ההורים שקיפות לגבי הנעשה בו.
2. חישוב סכום המזונות בצורה הוגנת – במקום לבחור בברירת המחדל הנהוגה לגבי סכום המזונות – חשבו את המזונות ברוח ועדת שיפמן. באתר של עמותת 'הורות משותפת=טובת הילד' תוכלו למצוא מחשבון לחישוב המזונות בצורה הוגנת ומותאמת למצב בפועל.
3. חשיבה על טובת הילדים – עשו כמיטב יכולתכם על מנת לוודא שילדיכם זוכים לתנאים דומים בכל אחד מבתיהם. חשוב שהם ירגישו בטוחים ומוגנים בשני הבתים, וכאשר אחד ההורים נמצא במצוקה או שרמת חייו משדרת מצוקה וחוסר יציבות – גם הילדים עשויים לחוש מצוקה ופגיעה בבטחונם.

*******

אני מקווה שהפוסט הזה תרם לכם. אם כן – אולי הוא יכול לתרום לאדם נוסף שזקוק כעת למילים הללו, שתפו גם אותו! אשמח מאוד לקרוא מכם שאלות ותגובות! 

להתראות בפוסט הבא,

סיון