הכאב הזה | לראות מעבר לתחושות הקשות
כשהתחלתי לכתוב את הבלוג – החלטתי שאצמד לטיימליין שבו הדברים קרו, בעיקר על מנת שהבלוג יוכל ללוות את מי שנעזר בו בזמן אמת. מפוסט לפוסט כמות התגובות והפניות שקיבלתי על גבי הבלוג ובאופן פרטי הלכו והתרבו, והשאלות הלכו והעמיקו. ובכל זאת, שאלה אחת שבה וחזרה בכל פעם שפרסמתי פוסט חדש: איך בכלל הצלחתם להתגבר על הכאב ועל הרגשות הקשים שלכם על מנת לנהל שיח שעופרי במרכזו?
בחירת מעגל התמיכה שלכם
במילים אחרות, יש משמעות רבה מאוד למי שאנחנו בוחרים ללוות אותנו בתהליך הפרידה. לא בטוח שנכון לבחור דווקא בחברים שילכו איתנו באש ובמים, אם האש תשרוף אותנו והמים יטביעו אותנו. לא בטוח שכדאי לבחור בבני משפחה שיתנו לנו רוח גבית שרק תגביר את תחושות הקורבנות והזעם.
האדם הנכון ללוות אותנו בתהליך הזה הוא דווקא זה שפחות מעורב רגשית, ויכול לשקף לנו את נקודת המבט החיצונית שלו על הדברים. לאדם כזה יהיה קל יותר לראות את טובתנו ואת טובת ילדינו. הוא ימנע מאיתנו להכנס לסיטואציות שירעו את מצבנו ויאיר לנו בצורה אובייקטיבית ושקולה יותר אילו מלחמות להילחם ועל אילו כדאי לוותר.
אני מזמינה אתכם לקרוא את הפוסט המצויין של עמליה רוזנבלום, שמציג את הנושא הזה מצידם של החברים במעגל התמיכה הזה.
היעזרות בליווי ותמיכה טיפוליים
בנוסף, גדי ואני הלכנו יחד לייעוץ זוגי שכלל גם הדרכה הורית. מטרת הייעוץ השתנתה לאורך הדרך. בתחילה, המטרה היתה להבין את הסיבות למצב שבו היינו, ואילו טעויות הובילו אותנו אליו. בהמשך – כשההחלטה על פרידה כבר התקבלה – הייעוץ עזר לנו להתמודד עם המשמעויות של פירוק התא המשפחתי שלנו לגבינו ולגבי עופרי. שנינו הבנו שאקורד הסיום של הקשר הזוגי שלנו הוא למעשה אקורד הפתיחה של הקשר ההורי שלנו לאחר הגירושים, ומכך עלתה בבירור המסקנה הבלתי נמנעת, שחשוב שנטהר את כל מה שלכלך את הקשר בינינו והוביל לפרידה כדי שנוכל לבסס קשר טוב יותר זה עם זו בהמשך דרכנו המשותפת.
יצירת הקשר החדש
אם תצליחו להתוות לעצמם את הדרך באופן דומה לזה שתיארתי, אתם עשויים למצוא את עצמכם כעבור זמן מה במצב די נדיר, שבו הגרוש/ה שלכם הופכ/ת להיות חלק ממעגל התמיכה שלכם. אני מאמינה, שזה קרה לנו רק אחרי שגדי ואני הרגשנו שהסיבות לקשיים שהיו לנו כזוג – לא מאיימות או משליכות על הקשר שלנו כהורים גרושים. כלומר, שנינו השתכנענו במידה הנדרשת, שמה שהביא אותנו לנקודת השבר כזוג – לא יקרה שוב באיזושהי טרנפורמציה הורית. האמון שנשבר – התאחה (לפחות ברמה הנחוצה), מה שהיה מוסתר – כעת גלוי, מה שנעשה בדרך-לא-דרך – לא ייעשה שוב.
כשהאמת שלכם בחוץ, והרצון שלכם בדרך משותפת גדול מהרצון שלכם להשיג את הנתח הגדול יותר מעוגת הגירושים – נוצר בסיס לקשר חדש, אחר. כששני בני הזוג מרגישים מוגנים בקשר החדש הזה – עשוי להפתח ערוץ תקשורת, חדש גם הוא, של שיח כן ומאפשר.
אז, אפשר לנסות ולהיזכר – שהאדם שמולכם היה עד לא מזמן אחד האנשים הקרובים ביותר אליכם. אולי אפילו חברכם הטוב ביותר. הוא מכיר אתכם הכי טוב, הוא רוצה בטובת הילדים שלכם יותר מכל אדם אחר, כי הם גם שלו. אולי תמצאו, שדווקא מהסיבות הללו – יהיה לכם הכי קל לשתף אותו במה שאתם עוברים – טוב ורע. אחרי הכל, הרבה מהחוויות הקשות של הגירושים ושל ההסתגלות לחיים החדשים – תחוו במקביל: הבדידות, הקושי מול הילדים, הגעגוע למה שהיה, האבל על מה שכבר לא יהיה.
השיחות הפתוחות שהיו לגדי ולי לאחר הפרידה היוו חלק עצום בריפוי שלנו וביכולת שלנו לראות מעבר לכאב ולקושי. היתה להן תרומה לא מבוטלת ליכולת שלנו להתמקד בעופרי ובצרכיה. כל אחד מאיתנו שיקף לאחר את התהליך מנקודת מבטו, הקשיב, ייעץ ושפך אור משלו על ההתמודדות של כולנו עם המציאות החדשה. בזכות השיח הזה, גיבשנו יחד החלטות איך להקל על עופרי, איך לנהוג איתה באופן שיגן עליה ואיך להתקדם בדרך החדשה הזו.
אין ספק שלא כל זוג יכול ליצור דינמיקה כזו, ועבור רוב הזוגות הגרושים זה נשמע כמו אגדה אורבנית. אבל לנו זה קרה, וזה יכול לקרות גם לכם. גדי ואני לא שונים במיוחד מאף זוג גרוש אחר, למעט בדבר אחד: שנינו לקחנו על עצמנו את מלוא האחריות ואת מלוא הנחישות להצליח בבניית הקשר שלנו מחדש, והתמדנו גם כשהיה מאוד מאוד קשה.
לסיכום
היכולת לראות מעבר לכאב ולתחושות הקשות אינה פשוטה, אבל היא אפשרית. מאחר שמדובר בתהליך לא טבעי, מחשבה מחזקת ומדרבנת היא הידיעה שהתהליך הזה מביא עמו ריפוי, לא רק לקשר בינכם לבין בן/בת זוגכם, אלא גם לכל אחד מכם באופן אישי. והכי חשוב – זכרו שאתם פועלים לטובת ילדיכם, שיצאו נשכרים לא רק מהקשר בין הוריהם, אלא גם מהדוגמא האישית שתתנו להם בנוגע להתמודדות עם מצבים של פגיעה ושל התמודדות מורכבת.
אני מסכמת כאן – מנסיוני האישי בלבד – את הצעדים שיכולים לסייע לכם ממש כפי שהם סייעו לנו:
- הקיפו את עצמכם באנשים שיכולים לשקף לכם את התמונה המלאה ורואים את טובתכם ואת טובת ילדיכם בטווח הארוך.
- המנעו מקבלת ייעוץ והכוונה שיש בבסיסם לוחמנות, נקמנות ופוטנציאל להחרפת המשבר.
- היעזרו באנשי מקצוע מהתחום הטיפולי על מנת להתמודד עם המשבר באופן פרטני, ונסו לנצל את המצב הקשה הזה להפקת לקחים ולצמיחה אישית.
- נסו להתמודד עם המשבר יחד בייעוץ זוגי, על מנת להבין מה קרה ומה היתה תרומתכם לכך. ראו בכך הזדמנות חשובה לקיים שיח גלוי על תחושותיכם ועל הטעויות שעשיתם, ולנקות את משקעי הזוגיות לקראת תחילת דרככם כהורים גרושים.
- משהוחלט על פרידה, נהגו בבן הזוג שלכם בשקיפות ובהוגנות ונסו לצאת לדרך בשיתוף פעולה בכל מידה או היקף שיש ביכולתכם לשאת.
- המנעו מהמירוץ לקביעת עובדות בשטח ולמיקסום רווחים מהגירושים. זכרו, שאם יהיה בכך צורך – תמיד תוכלו לשבור את הכלים ולנהוג בקשיחות רבה יותר כלפי בן הזוג, אבל להשיב אמון ששברתם – יהיה לכם קשה הרבה יותר.
- אל תתנו לתכתיבי החברה ולדעת הרוב לקבוע את מצבכם האישי. מותר לעשות ויתורים ופשרות, מותר ללכת עם תחושות הבטן שלכם ומותר גם להיות חלשים ופגיעים. יתרה מכך, מותר להתגרש ולשמור על יחסים טובים – גם עם אדם שפגע בכם. זה לא מפחית מכבודכם, זה לכל היותר מוסיף לו.
אני מקווה שהפוסט הזה תרם לכם. אם מצאתם בו תועלת עבורכם או שהוא עשוי להועיל למישהו שאתם מכירים – אשמח מאוד אם תשתפו אותו/ה. אתם מוזמנים להירשם לתפוצת הבלוג ולקבל את הפוסטים הבאים היישר לתיבת המייל שלכם:
את התמונות בפוסט צילמתי בירח הדבש שלי עם גדי, גוואטמלה, 2009. מעניין שדווקא בירח הדבש שלנו גדי ואני מצאנו את עצמנו מטפסים על ההר הגבוה ביותר במרכז אמריקה, ללא שום ציוד טיפוס או ציוד תרמי, במינוס 4 מעלות. נדמה לי שאחרי הטיפוס הזה - יכולנו לנצח כל הר.
קראתי את הפוסט בנשימה אחת בלי לעצור לרגע, מרגישה שלקחת אותי לסיור מרוכז ומתומצת של מאות ואלפי שעות של ארועים, חוויות, לבטים, רגשות ובעיקר החלטות מאוד מאוד אמיצות.
את יוצרת מודל, ומייצרת מציאות ואופציה לאנשים בצומת המורכב כל כך של החיים.
פשוט נהדרת !
תודה רבה יקירה, מעריכה כל מילה שכתבת.
יפה מאוד. לצערי הרב מדינת ישראל בחוקיה המיושנים מעצימה ומלבה את סכסוכי ההורים, מתווה להם דרך של מאבק ומלחמה, דבר שכמובן פוגע בבני הזוג ובילדים כאחד. לכן, תמיד משמח אותי לקרוא על זוגות שהצליחו לצאת מהשבלונה הרגילה ולפעול בדרך משלהם לטובת ילדם המשותף ולטובת השקט הנפשי שלהם/
תודה גיא, על הפרגון ועל התשתית שיצרת, שבהחלט מקלה על כל זה.
תודה יקרה, מצאתי מרגוע והעצמה במילים שלך
כל כך שמחה, אין לך מושג עד כמה. תודה לך!
סיון יקרה ומרגשת,
קראתי את הפוסט שלך בנשימה אחת עצורה ובלב פועם.
חוויתי את כל קשת הרגשות תוך כדי קריאה וחלקם אף התעצמו במהלכה.
לקרא אותך זו חוויה אורקולית ולקרא את הפוסט הנוכחי, היתה עבורי חוויה מעצימה ומלמדת.
את מדהימה ומרוממת לב ומאד מוכשרת.
תודה.
תודה רבה אביגיל,
מאוד נעים וטוב לדעת שהפוסט הזה מימש את ייעודו. תודה שאת קוראת ❤
עוד פוסט מרתק, לקחתי את העצות שלך על התמודדות עם קושי בכלל למקום שונה והן עדיין כ"כ רלוונטיות.
תודה על הארת העיניים. שוב.
תודה רבה יקירי ❤
קראתי את הפוסט (פעמיים) ואני יכולה לומר בפה מלא שההערכה שלי אל שניכם התעצמה פי כמה. זה בהחלט משלים את התמונה באופן כזה שהופך את התהליך לעוד יותר מעורר הזדהות ומעצים ואפשרי עבור זוגות אחרים. גם הטקסט המכונן וגם התמונות שבחרת – פשוט פוסט מעולה וחשוב. אני מקווה שהוא יגיע להרבה עיניים שזקוקות לו.
תודה נעמה יקירה, מצטרפת לתקווה שלך ❤
סיונוש,
היכולת שלך לשים על הדף (או דרך המקלדת) את עצמך, על שלל הרגשות שלך, ולהוציא מהם פרקטיקה שיכולה לשנות את החיים של אחרים, ולא סתם פרקטיקה אלא כזו שמשוייפת וכתובה בכזו עברית רהוטה ומדוייקת. כל מילה יכולה לפצוע אך בו זמנית גם להחלים ולרפא.
איזה פוסט. אין לי מילים אפילו.
תודה רבה אהובה, תודה שקראת ותודה על התגובה הכנה והמחזקת הזו.
וואו יקירה. קראתי בנשימה עצורה וכל מה שנותר לי להגיד שאתם באמת. באמת זן נדיר!
תודה רבה, איילת אהובה!
ואני רק רציתי להגיד שהצילומים ממש יפים, ולא מובן מאליו למצוא תמונות שילוו טקסט כזה.
בתור מי שלא עברה את זה (ומקווה לא) אני מקווה שהניתוח שלך אכן יכול לעזור למי שנמצא בתוך המערבולת. את משהו את.
תודה רבה רונית, ובהחלט מקווה שלעולם לא תהיי בצד שזקוק לפוסט הזה 🙂 תודה על החיזוקים.